ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
מִן הַלֶּקֶט מִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה. מִשּׁוּם דְּאֵין בָּהֶם זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, הִלְכָּךְ לֹא הֲוֵי בִּכְלַל דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ. וְלֹא דָמִי לְחֻלִּין מְתֻקָּנִים, דְּהַנְהוּ הָיוּ רְאוּיִן לִהְיוֹת קֹדֶשׁ קֹדֶם שֶׁנִּתְקְנוּ, אֲבָל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה מֵעוֹלָם לֹא נִרְאוּ לִהְיוֹת קֹדֶשׁ:
וּמִן הַהֶפְקֵר. לְאַחַר שֶׁזָּכָה בוֹ:
וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא הֲוֵי כְּחֻלִּין הַמְתֻקָּנִים, כֵּיוָן דְּקֹדֶם שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ לֹא חָזֵי, הַשְׁתָּא נַמִּי לֹא חָזֵי:
שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה הֶקְדֵּשׁ. וְאֵלּוּ חֲשׁוּבִים כְּהֶקְדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁנִּפְדּוּ, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לִפְטֹר עַצְמוֹ בְּמָמוֹן גָּבוֹהַּ. וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מָמוֹן גָּבוֹהַּ הוּא, וְכֵיוָן דְּקֹדֶם שֶׁנִּפְדּוּ לֹא חָזוּ תּוּ לֹא חָזוּ לְאַחַר שֶׁנִּפְדּוּ:
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּאֵלּוּ. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: