ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה יב
שְׁתֵּי קֻפּוֹת. בְּכָל אַחַת חֲמִשִּׁים סְאָה:
וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה. וּשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת מִסָּפֵק, מְסַיְּעוֹת זוֹ אֶת זוֹ לְבַטֵּל, וְאִם רָצָה לְהַעֲלוֹת סְאָה מִזּוֹ מַעֲלֶה, מִזּוֹ מַעֲלֶה, מֶחֱצָה מִזּוֹ וּמֶחֱצָה מִזּוֹ מַעֲלֶה. וּשְׁתֵּי קֻפּוֹת אֲפִלּוּ הֵן בִּשְׁנֵי בָתִּים וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְהִתְפַּנּוֹת, וְהֵן מִטַּלְטְלוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּפְעָמִים שֶׁמִּתְעָרְבוֹת זוֹ עִם זוֹ. אֲבָל שְׁתֵּי מְגוּרוֹת, שֶׁאֵינָן מִטַּלְטְלוֹת, בִּזְמַן שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בְּבַיִת אֶחָד, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וְאִם הֵן בִּשְׁנֵי [בָתִּים] אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ הֵן בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: