ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. יָכוֹל לְהַרְבּוֹת וּלְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה, הוֹאִיל וְאַשְׁכְּחָן שֵׁם תְּרוּמָה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהִיא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. וְאִם רִבָּה יוֹתֵר אֵין שֵׁם תְּרוּמָה עַל אוֹתוֹ רִבּוּי, וְהוּא חֻלִּין הַטְּבוּלִין לְמַעֲשֵׂר, וּמְדֻמָּע בַּתְּרוּמָה. וְזוֹ הִיא תַּקָּנָתוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר וְיִתְּנֵהוּ לַלֵּוִי שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מַעֲשֵׂר טֶבֶל שֶׁלּוֹ, וְהַלֵּוִי יִתֵּן לוֹ חֻלִּין כְּנֶגֶד אוֹתוֹ רִבּוּי. וְהָא דְקָאָמַר יַעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר וְלֹא אָמַר יַעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמָה לְמָקוֹם אַחֵר, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, אֲבָל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף:
מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה. דְּסָבַר יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת חֲצִי כִּרְיוֹ תְּרוּמָה, דִּכְתִיב (דברים יח) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, דַּיּוֹ לָרֵאשִׁית שֶׁיִּהְיֶה כַדָּגָן, [רֵאשִׁית הִיא תְּרוּמָה], וְדָגָן הוּא הַשִּׁירַיִם:
עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׁם חֻלִּין. לֹא בָעִינַן רַק שֶׁיִּהְיוּ שְׁיָרֶיהָ נִכָּרִין. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא: