ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. מִי שֶׁהוּא נְדִיב לֵב וְתוֹרֵם בְּעַיִן יָפָה מַפְרִישׁ אֶחָד מֵאַרְבָּעִים:
וְהַבֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. לָאו דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי נִינְהוּ אֶלָּא תַּנָּא קַמָּא קָאָמַר לַהּ. וּמֵעַיִן יָפָה דְּבֵית שַׁמַּאי אַתָּה לָמֵד לְדִבְרֵיהֶם עַיִן רָעָה וּבֵינוֹנִית אַף עַל גַּב דְּלֹא תָנֵי לַהּ בְּמַתְנִיתִין:
וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. כְּגוֹן שֶׁתָּרַם מֵאֹמֶד וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְהוּא עַיִן רָעָה:
חָזַר וְהוֹסִיף חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת. דִּכְבָר נִפְטְרוּ וְאֵין שֵׁם תְּרוּמָה חָל עַל מַה שֶּׁמּוֹסִיף, הִלְכָּךְ הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת הַוְיָא טֶבֶל גָּמוּר וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת:
מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בַכְּרִי שִׁשִּׁים וְאֶחָד סְאִין וְעָלָה בְיָדוֹ סְאָה, אוֹתָהּ סְאָה תְּרוּמָה:
וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם כְּמוֹ שֶׁהוּא לָמוּד. [אִם הוּא רָגִיל] לִתְרֹם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים יַפְרִישׁ עֲדַיִן אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּסְּאָה, וְאִם הוּא רָגִיל לִתְרֹם אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים נִמְצְאוּ דְנִשְׁאֲרוּ עֲדַיִן אַחַת עֶשְׂרֵה סְאִין שֶׁלֹּא נִתְרְמוּ:
בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל. כְּלוֹמַר אוֹתוֹ מוֹתָר שֶׁהוּא תוֹרֵם, מֻתָּר לִתְרֹם בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן. דְּלֹא אָמְרוּ לִתְרֹם מֵאֹמֶד (לעיל פ"א מ"ז), אֶלָּא בִּתְחִלַּת הַתְּרוּמָה:
אַף שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף. דְּסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין צָרִיךְ לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף אֶלָּא בִּתְחִלַּת תְּרוּמָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מֻקָּף. קָרוֹב וְסָמוּךְ וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ: