ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ט
זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁים. זֵיתִים מְלוּחִים וּכְבוּשִׁים בְּיַיִן אוֹ בְחֹמֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ, וַחֲשִׁיבֵי דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, הִלְכָּךְ תּוֹרְמִין מִן הַשֶּׁמֶן עֲלֵיהֶם, דְּדַוְקָא שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הָעוֹמְדִים לְהוֹצִיא שַׁמְנָן. וְכֵן יַיִן עַל עֲנָבִים הָעוֹמְדוֹת לִדָּרֵךְ הוּא דְּאָסוּר לִתְרֹם, אֲבָל יַיִן עַל צִמּוּקִים וְשֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁים שָׁרֵי. וּכְשֶׁהוּא תּוֹרֵם מִן הַשֶּׁמֶן עַל הַזֵּיתִים הַנִּכְבָּשִׁים וּמִן הַיַּיִן עַל הַצִּמּוּקִים תּוֹרֵם לְפִי הַשֶּׁמֶן הָרָאוּי שֶׁיֵּצֵא מִן הַזֵּיתִים הַנִּכְבָּשִׁים וּלְפִי הַיַּיִן הָרָאוּי שֶׁיֵּצֵא מִן הַצִּמּוּקִים:
אֵין צָרִיךְ לִתְרֹם. הוֹאִיל וְכִי קָא תָּרַם שַׁפִּיר קָא תָּרַם, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ עוֹמְדוֹת לַאֲכִילָה: