ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ח
הַזֵּיתִים הַנִּכְתָּשִׁים. רְגִילִים הָיוּ לִכְתֹּשׁ הַזֵּיתִים בַּמַּכְתֶּשֶׁת לְהוֹצִיא שַׁמְנָן:
תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. גְּמוּרָה הִיא מִדְּאוֹרַיְתָא:
וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִדְּרַבָּנָן, לְאַחַר שֶׁיַּשְׁלִים כְּתִישַׁת אוֹתָן הַזֵּיתִים וּדְרִיכַת הָעֲנָבִים יַחֲזֹר וְיוֹצִיא תְּרוּמָה שֵׁנִית כַּשִּׁעוּר הַצָּרִיךְ לַשֶּׁמֶן וְלַיַּיִן שֶׁיָּצָא:
הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת. אִם נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין נַעֲשָׂה הַכֹּל מְדֻמָּע וְאָסוּר לְזָרִים, וְיִמְכֹּר הַכֹּל לַכֹּהֵן, דִּתְרוּמָה גְּמוּרָה הִיא מִדְּאוֹרַיְתָא:
וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. זָר הָאוֹכְלָהּ בִּשְׁגָגָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, כְּדִין כָּל זָר אוֹכֵל תְּרוּמָה:
אֲבָל לֹא שְׁנִיָּה. לְפִי שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, לְפִיכָךְ אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת עַד שֶׁיַּפְרִישׁוּ עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר, דְּמִדְּאוֹרַיְתָא הִיא טֶבֶל גָּמוּר. וְאִי קַשְׁיָא מַאי שְׁנָא הָכָא בְּתוֹרֵם שֶׁמֶן עַל הַזֵּיתִים הַנִּכְתָּשִׁים דִּתְרוּמָתוֹ תְרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם, וּמַאי שְׁנָא לְעֵיל גַּבֵּי הַתּוֹרֵם זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וַעֲנָבִים עַל הַיַּיִן דְּאֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהַתּוֹרֵם זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן אִיכָּא פְּסֵידָא לַכֹּהֵן, לְפִיכָךְ אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, אֲבָל בְּתוֹרֵם שֶׁמֶן עַל הַזֵּיתִים הַנִּכְתָּשִׁים דְּלֵיכָּא פְּסֵידָא לַכֹּהֵן תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, אֶלָּא דְּרַבָּנָן הוּא דְּגָזוּר דְּיַחֲזֹר וְיִתְרֹם: