ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
אֵין תּוֹרְמִין לֹא בְמִדָּה. דִּכְתִיב (שם) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם, בְּמַחֲשָׁבָה אַתָּה תּוֹרֵם, כְּלוֹמַר מֵאֹמֶד, וְאִי אַתָּה תּוֹרֵם לֹא בְמִדָּה וְלֹא בְמִשְׁקָל וְלֹא בְמִנְיָן. וְאַף עַל גַּב דְּהַאי קְרָא בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר הוּא דִכְתִיב, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁהֲרֵי נָתְנָה בוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר וְצָרִיךְ שֶׁיִּמְדֹּד כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן הַשִּׁעוּר הָרָאוּי, תְּנֵהוּ עִנְיָן לִתְרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁלֹּא נָתְנָה בוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר:
אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד. שֶׁמּוֹדֵד הוּא אֶת טִבְלוֹ, אוֹ מוֹנֶה וְשׁוֹקֵל אֶת טִבְלוֹ, וּמַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּכְשֶׁמַּפְרִישׁ הַתְּרוּמָה גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ מַפְרִישׁ מֵאֹמֶד וְלֹא יִמְדֹּד וְלֹא יִשְׁקֹל וְלֹא יִמְנֶה:
אֵין תּוֹרְמִין בְּסַל וּבְקֻפָּה שֶׁהֵם שֶׁל מִדָּה. שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר בְּמִדָּה הוּא תּוֹרֵם:
אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָהֶן חֶצְיָן וּשְׁלִישָׁן. דְּכֵיוָן דְּאֵינוֹ מְמַלֵּא אוֹתָן לֵיכָּא לְמִגְזָר:
שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה. שֶׁיֵּשׁ בַּסְּאָה פְּעָמִים סִימָנִין עַד מְקוֹם חֶצְיָהּ, וְאִיכָּא לְמִגְזָר דִּלְמָא אָתוּ לִתְרֹם בְּמִדָּה: