ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב. שֶׁבּוֹ כָּלוּ מֵתֵי מִדְבָּר בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. וּבוֹ נִתְבַּטְּלוּ אוֹתָן הַשּׁוֹמְרִים שֶׁהוֹשִׁיב יְרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁהָיוּ מוֹנְעִים אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לָרֶגֶל. וּבוֹ נִתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה. וּבוֹ הָיוּ פּוֹסְקִים מִלִּכְרֹת עֵצִים, לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁמֵּאָז תָּשׁ כֹּחָהּ שֶׁל חַמָּה, שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לְיַבֵּשׁ הָעֵצִים מִלַּחוּתָן:
וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁבּוֹ נִתְּנוּ לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וְהוּא יוֹם מְחִילָה וּסְלִיחָה:
שְׁאוּלִים. שֶׁכֻּלָּן שׁוֹאֲלִין, אֲפִלּוּ עֲשִׁירוֹת, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ:
טְעוּנִים טְבִילָה. קֹדֶם שֶׁיִּלְבְּשׁוּם, לְפִי שֶׁאֵין כָּל אַחַת בְּקִיאָה בַּחֲבֶרְתָּהּ שֶׁמָּא נִדָּה הָיְתָה:
יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת. כְּמוֹ אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְמָחוֹל (ירמיה לא):
בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ:
אִמּוֹ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל:
זֶה מַתַּן תּוֹרָה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבּוֹ נִתְּנוּ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת:
זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנִּתְחַנֵּךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
סוף הספר