ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב. שָׁבוּעַ שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ:
אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס. כָּל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית:
וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִים. כְּשֶׁהָיוּ מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה וְחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מֻתָּרִים לְכַבֵּס בַּחֲמִישִׁי שֶׁלִּפְנֵי הַתַּעֲנִית מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:
שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֵין אָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין אֶלָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, אֲבָל דָּבָר הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי כְּגוֹן חָלָב וּגְבִינָה וְקִטְנִיּוֹת בִּזְמַן שֶׁהִיא לַחָה, אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְּׁלָן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם שְׁנֵי תַבְשִׁילִין:
וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יָיִן. הַנֵּי מִילֵי לְאַחַר חֲצִי הַיּוֹם, וּבַסְּעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לֶאֱכֹל אַחֲרֶיהָ סְעֻדַּת קְבַע. אֲבָל קֹדֶם חֲצִי הַיּוֹם אֲפִלּוּ בִּסְעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת, אוֹ בִסְעֻדָּה שֶׁאֵינָהּ מַפְסֶקֶת אֲפִלּוּ לְאַחַר חֲצִי הַיּוֹם, שָׁרֵי לֶאֱכֹל שְׁנֵי תַבְשִׁילִין, וּבְבָשָׂר וְיַיִן:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יְשַׁנֶּה. אִם הָיָה רָגִיל בִּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין אוֹכֵל תַּבְשִׁיל אֶחָד. הָיָה רָגִיל בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן שׁוֹתֶה כּוֹס אֶחָד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה. שֶׁכּוֹפֶה הַמִּטָּה עַל פָּנֶיהָ וְלֹא יִשְׁכַּב עָלֶיהָ אֶלָּא בַּקַּרְקַע. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: