ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. שֶׁהֲרֵי בְּשִׁשִּׁי בְּסִיוָן נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבַשְּׁבִיעִי בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה לְקַבֵּל אֶת שְׁאָר הַתּוֹרָה, וְשָׁהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, נִמְצְאוּ כָּלִים בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וּכְשֶׁיָּרַד שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת:
וּבָטַל הַתָּמִיד. שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם כְּבָשִׂים לְהַקְרִיב, שֶׁבָּאָה הָעִיר בַּמָּצוֹר:
וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. פְּלִיגֵי בָהּ אֲמוֹרָאֵי בַּיְרוּשַׁלְמִי, חַד אָמַר צֶלֶם שֶׁל מְנַשֶּׁה, וּבְבַיִת רִאשׁוֹן מַיְרֵי. וְחַד אָמַר צֶלֶם שֶׁל אַפּוֹסְטֹמוֹס שֶׁהָיָה מִשָּׂרֵי הַיְּוָנִים, וּבְבַיִת שֵׁנִי הָיָה: