ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת עַצְמָהּ, וְלֹא בְיוֹם רִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי לַיְצִירָה, שֶׁבְּעֶרֶב שַׁבָּת נִבְרָא אָדָם, וְיוֹם שְׁלִישִׁי לִיצִירָתוֹ חָלוּשׁ טְפֵי דִּכְתִיב (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים. אִי נַמִּי מִפְּנֵי שֶׁבַּשַּׁבָּת נִתְּנָה בוֹ נְשָׁמָה יְתֵרָה וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם הָיוּ מִתְעַנִּים בְּיוֹם רִאשׁוֹן הָיוּ מִסְתַּכְּנִים. וּבְכָל יוֹם הָיוּ אַנְשֵׁי מַעֲמָד מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה:
פָּרָשָׁה גְדוֹלָה קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם. בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, לְאַחַר שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן שְׁלֹשָׁה פְסוּקִים חוֹזֵר הַשֵּׁנִי וְקוֹרֵא פָּסוּק שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן וּמַשְׁלִים פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא יְהִי רָקִיעַ. בַּשֵּׁנִי רִאשׁוֹן קוֹרֵא יְהִי רָקִיעַ, וּשְׁנַיִם קוֹרְאִים יִקָּווּ הַמַּיִם, וְכֵן כֻּלָּם:
בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף כוּ'. הָכָא מַיְרֵי בְּכָל שְׁאָר מַעֲמָדוֹת שֶׁהָיוּ חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהֵן הָיוּ קוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כְּמִשְׁפָּטָן אֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, דְּהָא אִינְהוּ לֹא טְרִידֵי. אֲבָל הַמַּעֲמָדוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף לֹא הָיוּ קוֹרִין בַּמּוּסָף בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּדִתְנַן לְקַמָּן קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ בַמִּנְחָה, וְהַשְׁתָּא קָרְבַּן מוּסָף מַעֲמָד דְּמִנְחָה דְּלָאו דִּידֵיהּ דָּחֵי, מַעֲמָד דִּידֵיהּ לֹא כָל שֶׁכֵּן.
בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה כוּ'. הָכִי קָאָמַר, בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף הוּא דִּמְבִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין פָּרָשָׁה גְדוֹלָה בִּשְׁנַיִם וּקְטַנָּה בְּיָחִיד, אֲבָל בַּמִּנְחָה אֵין מְבִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה מִפְּנֵי טֹרַח הַתַּעֲנִית אֶלָּא קוֹרִין עַל פֶּה:
עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִים. לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא הָיוּ קוֹרִין כְּלָל, לְפִי שֶׁהָיוּ טְרוּדִים לְתַקֵּן צָרְכֵי שַׁבָּת: