ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת. מַה טַּעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם תִּקְּנוּ מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ':
עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד. מִקְצַת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲלוּקִים לְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, שְׁלוּחִים מִכָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד עַל הַקָּרְבָּן עִם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר:
וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶם. אוֹתָם שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִירוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת לַעֲמֹד עַל הַקָּרְבָּן בַּמִּשְׁמָר שֶׁלָּהֶן, מִתְכַּנְּסִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת בְּעָרֵיהֶן וּמִתְעַנִּים וּמִתְפַּלְּלִים וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לְהוֹדִיעַ שֶׁהָעוֹלָם עֹמֵד עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹשִׂים בַּמִּקְדָּשׁ: