ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים בַּשָּׁנָה וְכוּ'. הָכִי קָאָמַר, בִּשְׁלֹשָׁה פְרָקִים, שֶׁהֵם תַּעֲנִיּוֹת וּמַעֲמָדוֹת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּמַסִּיק בָּתַר הָכִי, כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶם בְּכָל תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית מִנְחָה וּנְעִילָה. וְיֵשׁ יוֹם אֶחָד בְּאֵלּוּ הַפְּרָקִים שֶׁנּוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם אַרְבָּעָה פְעָמִים בַּיּוֹם, וְהוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלַּת מוּסָף. וּמַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר יֵשׁ נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת, דְּכָל יוֹמָא טַעֲמָא מַאי אֵין נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם בְּמִנְחָה, מִשּׁוּם שִׁכְרוּת, וְהָאִידְנָא לֵיכָּא שִׁכְרוּת. וְרַבִּי יוֹסֵי פָּלֵיג עָלֶיהָ וְאָמַר דְּגָזְרִינַן מִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית אַטּוּ מִנְחָה דְּכָל יוֹמָא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאִית בְּהוּ תְּפִלַּת נְעִילָה, אֲבָל בַּתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין בָּהֶן נְעִילָה פָּרְשֵׂי כֹּהֲנֵי יְדַיְהוּ בְּמִנְחָתָא דְתַעֲנִיתָא, כֵּיוָן דְּסָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה מַצְלֵי לַהּ, כִּתְפִלַּת נְעִילָה דַּמְיָא, וּמִנְחָתָא כְּהַאי לֵיתָא בְּכָל יוֹמָא, הִלְכָּךְ לֹא גָזְרוּ בָהּ:
בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת. הָכִי קָאָמַר, וְאֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה פְרָקִים, תַּעֲנִיּוֹת וּמַעֲמָדוֹת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים:
וּמַעֲמָדוֹת. אַנְשֵׁי מַעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּים אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ: