ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה י
וְאִם הִתְחִילוּ. שֶׁגָּזְרוּ הַתַּעֲנִיּוֹת קֹדֶם לָכֵן וְהִתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת עַל הַצָּרָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד וּפָגַע בָּהֶן אֶחָד מֵאֵלּוּ הַיָּמִים, אֵין מַפְסִיקִין:
מוֹדֶה הוּא שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶן כָּל הַיּוֹם, אֶלָּא אוֹכֵל בָּעֶרֶב סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה:
וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. כְּגוֹן בִּזְמַן שֶׁהָיוּ בֵית דִּין קוֹבְעִים עַל פִּי הָרְאִיָּה, אוֹכֵל בָּעֶרֶב סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא רָעֵב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים: