ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ז
בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה. וְדַוְקָא בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן בֵּית חָתְנוּת לַעֲשׂוֹת בּוֹ חֻפָּתוֹ, וּנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן אִילָן גָּדוֹל הַמֵּסֵךְ עַל הָאָרֶץ לְטַיֵּל הַמְּלָכִים תַּחְתָּיו. אֲבָל בַּיִת לָדוּר בּוֹ וּנְטִיעַת אִילָן לְפֵרוֹתָיו מֻתָּר:
יָצָא נִיסָן. הַגְּשָׁמִים סִימַן קְלָלָה כְּשֶׁלֹּא יָרְדוּ כְּלָל קֹדֶם [שֶׁיָּצָא] נִיסָן. וְכָל הַדִּינִים הַלָּלוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָהּ, אֲבָל הָאִיִּים הָרְחוֹקִים שֶׁזְּמַן הַגְּשָׁמִים שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ כִזְמַן הַגְּשָׁמִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹאֵל הַגְּשָׁמִים בַּזְּמָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם, וְאִם עָבַר אוֹתוֹ הַזְּמָן הַיָּדוּעַ לָהֶן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם גּוֹזְרִים תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁהִתְעַנּוּ הַיְחִידִים כַּסֵּדֶר הַשָּׁנוּי בְּמַתְנִיתִין: