ברטנורא על משנה תענית· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
שֶׁהֵן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. שֶׁכְּבָר הִתְעַנּוּ שֵׁשׁ, וְתַעֲנִיּוֹת דִּיחִידִים אֵינָם מִן הַמִּנְיָן:
מַתְרִיעִין. בַּשּׁוֹפָרוֹת:
בַּשֵּׁנִי מַטִּין. בְּשֵׁנִי שֶׁל תַּעֲנִית פּוֹתְחִין דַּלְתֵי הַחֲנֻיּוֹת קְצָת לְעֵת עֶרֶב, אֲבָל אֵין מוֹצִיאִין סְחוֹרָתָן לַחוּץ:
וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִים. לִפְתֹּחַ כָּל הַיּוֹם: