ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
בָּרִאשׁוֹן לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. לְפִי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:
בַּשֵּׁנִי גָּדוֹל ה'. שֶׁבּוֹ נֶחְלְקוּ הַמַּיִם וְהָיָה רָקִיעַ בֵּין מַיִם לָמָיִם:
בַּשְּׁלִישִׁי אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. שֶׁבּוֹ נִרְאֵית הַיַּבָּשָׁה שֶׁעָלֶיהָ עוֹמְדִים הַדַּיָּנִין לַעֲשׂוֹת דִּין:
בָּרְבִיעִי אֵל נְקָמוֹת. שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִנָּקֵם מִן הָעוֹבְדִים לָהֶם:
בַּחֲמִישִׁי הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ. שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ בַעֲלֵי חַיִּים שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתָן מְרַנֵּן וּמְשַׁבֵּחַ לְבוֹרְאוֹ:
בַּשִּׁשִּׁי ה' מָלָךְ. שֶׁבּוֹ נִשְׁלְמָה הַבְּרִיאָה וּבוֹ נִבְרָא אָדָם שֶׁמַּכִּיר מַלְכוּתוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ:
מְנוּחָה לְחֵי הָעוֹלָמִים. הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר שִׁתָּא אַלְפֵי שְׁנִין הָוֵי עָלְמָא וְחַד חָרוּב, וְעַל שֵׁם שֶׁבָּאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי לֹא יִהְיֶה כִי אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב) וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַיּוֹם הַהוּא, לְכָךְ אוֹמְרִים בְּשַׁבָּת מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, לָאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי, שֶׁיּוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶלֶף שָׁנָה:
סוף הספר