ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ו
הַמַּגְרֵפָה. כְּלִי גָדוֹל שֶׁהָיוּ זוֹרְקִים אוֹתוֹ כְדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, וְהַקּוֹל הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ מְשַׁמֵּשׁ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל:
כֹּהֵן הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ. אִם לֹא הָיָה בָעֲזָרָה:
רָץ וּבָא. לְהִשְׁתַּחֲווֹת עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים:
וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד. כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַמַּגְרֵפָה:
הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים. שֶׁל אוֹתוֹ בֵית אָב שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִים לַעֲבֹד:
בְּשַׁעֲרֵי הַמִּזְרָח. אִית דְּאָמְרֵי כְדֵי לְבַיְּשָׁן וּלְהוֹדִיעַ שֶׁמִּפְּנֵי טֻמְאַת קֶרִי הוּא נִמְנָע לַעֲבֹד, כְּדֵי שֶׁיִּזָּהֵר פַּעַם אַחֶרֶת. וְאִית דְּאָמְרֵי מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁלִּמְלַאכְתּוֹ הָלַךְ וְהִנִּיחַ מִלַּעֲבֹד, אֲבָל יֵדְעוּ שֶׁמִּפְּנֵי טֻמְאַת אֹנֶס שֶׁל שֶׁרֶץ אוֹ דָבָר אַחֵר נִמְנָע מִלַּעֲבֹד. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, שֶׁמְּצֹרָעִים שֶׁכְּבָר טָהֲרוּ מִצָּרַעְתָּם הָיָה מַעֲמִידָם בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לִזְרֹק עֲלֵיהֶם דַּם הָאָשָׁם: