ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
וְהַבָּזָךְ. כַּף קָטָן:
מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת. וְהָיְתָה בְתוֹךְ הַכַּף הַגָּדוֹל. שֶׁאִם לֹא הָיָה הַגָּדוֹל, כֵּיוָן שֶׁהַקָּטָן גָּדוּשׁ הָיָה מִתְפַּזֵּר הַקְּטֹרֶת לָאָרֶץ בְּהוֹלָכָתוֹ. וּבַכַּף הַגָּדוֹל לְבַד לֹא סַגִּי, דְּכָבוֹד הוּא כְלַפֵּי מַעְלָה לְעָרוֹת מִכַּף גָּדוּשׁ עַל הַגֶּחָלִים בִּשְׁעַת הַהַקְטָרָה:
וְכִסּוּי הָיָה לוֹ. לַבָּזָךְ:
מְטוּטֶלֶת. רַבּוֹתַי פֵרְשׁוּ כְעֵין טַבַּעַת הָיָה לַכִּסּוּי מִלְּמַעְלָה שֶׁעַל יָדָהּ מְטַלְטֵל הַכִּסּוּי וּמְסִירוֹ מֵעַל הַבָּזָךְ. וּבֶעָרוּךְ פֵּרֵשׁ, מְטוּטֶלֶת חֲתִיכַת בֶּגֶד, כְּמוֹ לֹא יֵצֵא הַגָּמָל בִּמְטוּטֶלֶת דְּפֶרֶק בַּמֶּה בְהֵמָה יוֹצְאָה. שֶׁהָיָה נָתוּן עַל כְּסוּי הַבָּזָךְ כְּמִין סוּדָר קָטָן לְנוֹי: