ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
מַעֲרָכָה גְדוֹלָה. לְפִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד מַעֲרָכָה אַחֶרֶת, קָרֵי לְהַךְ מַעֲרָכָה גְדוֹלָה. שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת הָיוּ שָׁם בְּכָל יוֹם, אַחַת מַעֲרָכָה גְדוֹלָה שֶׁשּׂוֹרְפִים עָלֶיהָ הַתָּמִיד, וְהַשֵּׁנִית מַעֲרָכָה פְחוּתָה מִמֶּנָּה וְהִיא קְרוּיָה מַעֲרָכָה שֶׁל קְטֹרֶת, שֶׁנּוֹטְלִים מִמֶּנָּה גֶחָלִים בַּמַּחְתָּה לַקְּטֹרֶת שֶׁמַּקְטִירִים בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְהַשְּׁלִישִׁית אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם אֶלָּא לְקִיּוּם הָאֵשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא ו) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, זוֹ מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ:
וַחֲזִיתָהּ מִזְרָחָה. מַרְאִית פָּנֶיהָ דְּהַיְנוּ הַפֶּתַח וְהַחַלּוֹן שֶׁל מַעֲרָכָה, לְצַד מִזְרָח שֶׁל מִזְבֵּחַ:
וְרָאשֵׁי הַגִּזְרִין. הַפְּנִימִיִּים הָיוּ אֲרֻכִּים עַד שֶׁהָיוּ נוֹגְעִים בַּתַּפּוּחַ:
אֶת הָאֲלִיתָא. חֲרִיּוֹת וְקִסְמִין דַּקִּין תּוֹחֲבִין בֵּין הַגְּדוֹלִים לְהַצִּית הָאֵשׁ. וַאֲלִיתָא לְשׁוֹן אַלְיָה, עַל שֵׁם זַנְבוֹת הָאוּדִים: