ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר. לְאַחַר שֶׁסִּלְּקוּ לַצְּדָדִים אוֹ לַסּוֹבֵב אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ, הָיוּ מוֹשְׁכִין אֶת הָאֵפֶר בַּמַּגְרֵפוֹת שֶׁבְּיָדָם וּמַעֲלִין אוֹתוֹ לַתַּפּוּחַ, כְּמִין כְּרִי גָדוֹל שֶׁל אֵפֶר שֶׁהָיָה בְאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ צָבוּר וְעָשׂוּי כְתַפּוּחַ:
פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כּוֹר. גּוּזְמָא קָתָנֵי, דְּמֵעוֹלָם לֹא הִנִּיחוּ לִהְיוֹת עָלָיו שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כּוֹר:
וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִים אוֹתוֹ. לֹא הָיוּ מוֹצִיאִין אֶת הַדֶּשֶׁן לַחוּץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רַבֶּה עַל הַמִּזְבֵּחַ:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה שֶׁקָּרְבָּנוֹת הַרְבֵּה הָיוּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:
מִיָּמָיו לֹא נִתְעַצֵּל. כְּלוֹמַר מַה שֶּׁהָיָה דֶשֶׁן כָּל כָּךְ, לֹא מֵחֲמַת עַצְלוּת הַכֹּהֲנִים, אֶלָּא לְנוֹי לְהַרְאוֹת שֶׁקָּרְבָּנוֹת הַרְבֵּה קָרְבוּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: