ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
רָאוּהוּ אֶחָיו. לְאוֹתוֹ שֶׁתָּרַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ:
שֶׁיָּרַד. מִן הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַן אֶת הַגֶּחָלִים בְּמִזְרָחוֹ:
וְהֵם רָצוּ וְכוּ' וְקִדְּשׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָה:
סוֹנְקִין. מְסַלְּקִים אוֹתָן. לְשׁוֹן נִעֲנוּעַ וְנִדְנוּד. וְכֵן כִּגְדִי מִסַנְּקָן [פְּסָחִים דַּף ג:], גְּדִי שֶׁהוּא עָיֵף עַל יְדֵי נִעֲנוּעַ וּנְגִיחוֹת שֶׁמְּנַגְּחִין זֶה בָּזֶה. אַף כָּאן סוֹנְקִים מְנַעַנְעִים וּמְהַפְּכִין אוֹתָן בְּצִנּוֹרוֹת לְצִדְדֵי הַמִּזְבֵּחַ:
בַּסּוֹבֵב עַל הַכָּבֶשׁ. כְּלוֹמַר עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁכְּנֶגֶד הַסּוֹבֵב: