ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִגַּע בַּכְּלִי. בַּמַּחְתָּה שֶׁהִיא כְלִי שָׁרֵת. שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִקְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְשׁוּם עֲבוֹדָה עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו:
בַּמִּקְצוֹעַ. בְּקֶרֶן זָוִית:
בֶּן קָטִין. כָּךְ שְׁמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁעָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר. גַּלְגַּל הַסּוֹבֵב שֶׁעַל יָדוֹ מְשַׁקְּעִים הַכִּיּוֹר בַּבּוֹר שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֵימָיו נִפְסָלִים בְּלִינָה, לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת נִפְסָל בְּלִינַת לַיְלָה, וּכְשֶׁהָיָה מְשֻׁקָּע הַכִּיּוֹר בַּבּוֹר לֹא הָיוּ מֵימָיו נִפְסָלִין. וְרַמְבַּ"ם אוֹמֵר, שֶׁהַמּוּכְנִי הוּא כְלִי סָבִיב לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ בִּכְלֵי שָׁרֵת, וְשָׁם הָיוּ מַנִּיחִים הַמַּיִם בַּלַּיְלָה כְדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַדְּשׁוּ וְיִפָּסְלוּ בְלִינָה:
הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת. הַגֶּחָלִים שֶׁבְּאֶמְצַע הָאֵשׁ שֶׁנִּתְאַכְּלוּ הֵיטֵב וְהֵן קְרוֹבִים לִהְיוֹת דֶּשֶׁן:
צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה. מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְשָׂמוֹ, וְדָרְשִׁינַן [תְּמוּרָה דַּף לד.] וְשָׂמוֹ, כֻלּוֹ. וְשָׂמוֹ, שֶׁלֹּא יְפַזֵּר: