ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן:
מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל. שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה, אֲפִלּוּ טָהוֹר, עַד שֶׁהוּא טוֹבֵל:
וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְמֻנֶּה בָא. כְּלוֹמַר מִי אִיכָּא זְמַן קָבוּעַ לְבִיאַת הַמְמֻנֶּה, דְּאָמַרְתְּ שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל קֹדֶם בִּיאַת הַמְמֻנֶּה, אֶלָּא וַדַּאי לֹא הָיָה זְמַן קָבוּעַ לְבִיאָתוֹ, שֶׁלֹּא כָל הָעִתִּים הָיוּ שָׁווֹת, שֶׁפְּעָמִים הָיָה בָא הַמְמֻנֶּה מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר כוּ', וְהִלְכָּךְ מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לִתְרֹם הָיָה מַשְׁכִּים כָּל מַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל, וְאַחַר כָּךְ הָיָה בָא הַמְמֻנֶּה וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם לְאוֹתָם שֶׁבְּבֵית הַמּוֹקֵד, וְהֵם הָיוּ פוֹתְחִין לוֹ:
מִקְּרִיאַת הַגֶּבֶר. אִית דִּמְפָרְשֵׁי קְרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל. וְאִית דִּמְפָרְשִׁי כֹהֵן שֶׁהָיָה רָגִיל לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם סָמוּךְ לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר:
מִי שֶׁטָּבַל יָבֹא וְיָפִיס. כָּל אוֹתָן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים לִבָּם לִתְרֹם, הָיוּ טוֹבְלִים קֹדֶם שֶׁיָּבֹא הַמְמֻנֶּה, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַטִּילִין פַּיִס בֵּינֵיהֶן, הוּא הַגּוֹרָל, וּמִי שֶׁבָּא לוֹ הַגּוֹרָל הוֹלֵךְ וְתוֹרֵם. סֵדֶר הַגּוֹרָל וּמַעֲשֵׂהוּ, מְפֹרָשׁ פֶּרֶק ב' דְּיוֹמָא: