ברטנורא על משנה תמיד· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּגְדֻלָּה הִיא לַבַּיִת שֶׁלֹּא יְהֵא בְלֹא שׁוֹמְרִים. וּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת יָלְפִינַן מִדִּכְתִיב (במדבר ג) וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה וְגוֹ' שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת וְגוֹ' לְמִשְׁמֶרֶת, רֶמֶז לְשָׁלשׁ מִשְׁמָרוֹת בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת, וּמַה מָּצִינוּ בַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים אַהֲרֹן וּשְׁנֵי בָנָיו שׁוֹמְרִים בּוֹ בִשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת, אַף מִקְדָּשׁ כֵּן:
בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת. בְּנוּיוֹת בְּצַד שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה:
וְהָרוֹבִין. יְלָדִים. תַּרְגּוּם יֶלֶד, רָבְיָא. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הָרוֹבִין, הַמּוֹרִים חִצִּים בַּקֶּשֶׁת, מִלְּשׁוֹן רוֹבֶה קַשָּׁת:
וּבֵית הַמּוֹקֵד כִּפָּה. בִּנְיָן שֶׁל בֵּית הַמּוֹקֵד לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה אֶלָּא כִּפָּה, ארקוולט"ו בְּלַעַ"ז, עֲשׂוּיָה בָאָרֶץ:
וְהָיָה מֻקָּף רוֹבָדִים שֶׁל אֶבֶן. אִצְטַבָּאוֹת סָבִיב שֶׁל אַבְנֵי גָזִית, הָיוּ מְשֻׁקָּעוֹת בַּכֹּתֶל וְיוֹצְאוֹת מִן הַכֹּתֶל לְתוֹךְ בֵּית הַמּוֹקֵד לְצַד הַקַּרְקַע, וְעַל גַּבֵּיהֶן אֲבָנִים אֲחֵרוֹת קְצָרוֹת מֵהֶן שֶׁיּוֹצְאוֹת נַמִּי מִן הַכֹּתֶל, וְהָיוּ כְעֵין מַעֲלוֹת זוֹ עַל זוֹ:
זִקְנֵי בֵית אָב. הַמִּשְׁמָר הָיָה מִתְחַלֵּק לְשִׁבְעָה בָתֵּי אָבוֹת כְּמִנְיַן יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, כָּל אֶחָד עוֹבֵד יוֹמוֹ, וְזִקְנֵי בֵית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם הָיוּ יְשֵׁנִים שָׁם עַל אוֹתָן רוֹבְדִין:
וּפִרְחֵי כְהֻנָּה. בַּחוּרִים שֶׁמַּתְחִיל שְׂעַר זְקָנָם לִפְרֹחַ, וְהֵן הָיוּ הַשּׁוֹמְרִים:
כִּסְתּוֹ. לְשׁוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת:
אִישׁ כִּסְתּוֹ בָאָרֶץ. שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לִשְׁכַּב שָׁם עַל גַּבֵּי מִטּוֹת אֶלָּא בָאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שׁוֹמְרֵי חַצְרוֹת הַמְּלָכִים:
וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן. כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן וְלֹא תַחַת רָאשֵׁיהֶן מַמָּשׁ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּבִגְדֵי כְהֻנָּה שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם כְּגוֹן אַבְנֵט, וְאֵין מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֶלָּא בִשְׁעַת עֲבוֹדָה:
וּמִתְכַּסִּים בִּכְסוּת עַצְמָן. בְּבִגְדֵי חֹל:
בַּמְּסִבָּה. בִּמְחִילָה הַמְהַלֶּכֶת תַּחַת הַבִּירָה. שֶׁמְּחִילָה הָיְתָה תַחַת הַמִּקְדָּשׁ. וְכָל הַמִּקְדָּשׁ קָרוּי בִירָה כְּדִכְתִיב (דברי הימים א כט) אֶל הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי. וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה בַעַל קֶרִי, לֹא הָיָה מְהַלֵּךְ דֶּרֶךְ הָעֲזָרָה אֶלָּא דֶרֶךְ הַמְּחִילוֹת, דְּקַיְמָא לָן מְחִילוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ:
וְהַנֵּרוֹת הָיוּ דוֹלְקִים. בַּמְּחִילָה מִכָּאן וּמִכָּאן:
וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם. שֶׁהַכֹּהֵן מִתְחַמֵּם בָּהּ לְאַחַר שֶׁטָּבַל:
וְזֶה הָיָה כְבוֹדוֹ. שֶׁלֹּא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ שָׁם:
מְצָאוֹ נָעוּל. זֶה סִימָנוֹ שֶׁיֵּשׁ אָדָם שָׁם, וְלֹא הָיָה נִכְנָס:
נִסְתַּפֵּג. קִנַּח הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ:
בָּא וְיָשַׁב לוֹ. בְּבֵית הַמּוֹקֵד:
עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים. הָיָה יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ לַחוּץ. לְפִי שֶׁטְּבוּל יוֹם מִשְׁתַּלֵּחַ חוּץ לָעֲזָרָה, כִּדְאָמְרִינַן בְּאֵלּוּ דְּבָרִים, וְכָל זָב לְרַבּוֹת בַּעַל קֶרִי: