ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ג
אֶחָד נָטַל עֲשָׂרָה טְלָאִים וְאֶחָד נָטַל תִּשְׁעָה. טְלָאִים: וָכֶלֶב. כְּנֶגֶד הָעֲשָׂרָה טְלָאִים שֶׁנָּטַל חֲבֵרוֹ. הָעֲשָׂרָה טְלָאִים שֶׁכְּנֶגֶד הַתִּשְׁעָה וָכֶלֶב, כֻּלָּם אֲסוּרִים מִשּׁוּם מְחִיר כֶּלֶב. וְהַתִּשְׁעָה שֶׁעִם הַכֶּלֶב מֻתָּרִים. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ, אַמַּאי שֶׁכְּנֶגֶד הַכֶּלֶב כֻּלָּם אֲסוּרִים, נֵפּוֹק חַד לַהֲדֵי כַּלְבָּא וְהָנָךְ כֻּלְּהוּ לִישְׁתְּרוּ. וּמְשָׁנֵי, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן דִּטְפֵי דְּמֵי כֶּלֶב מֵחַד מִנַּיְהוּ, שֶׁאֵין בְּאוֹתָן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ טָלֶה שָׁוֶה דְּמֵי הַכֶּלֶב, דְּהַשְׁתָּא שָׁיְכֵי דְּמֵי הַכֶּלֶב בְּכוּלְּהוּ. כְּגוֹן שֶׁאוֹתָן שֶׁכְּנֶגְדָּן שָׁוִין כָּל אֶחָד דִּינָר, דַּהֲוֵי עֲשָׂרָה דִּינָרִין, וְאוֹתָן תִּשְׁעָה שֶׁעִמּוֹ שָׁוִין כָּל אֶחָד דִּינָר חָסֵר מָעָה, דְּהַיְנוּ תִּשְׁעָה דִּינָרִים פָּחוֹת תֵּשַׁע מָעוֹת, וְהַכֶּלֶב שָׁוֶה דִּינָר וְתֵשַׁע מָעוֹת, נִמְצָא בְּאוֹתָן עֲשָׂרָה שֶׁכְּנֶגֶד הַתִּשְׁעָה וָכֶלֶב יֵשׁ בָּהֶן תִּשְׁעָה, שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ בּוֹ מָעָה מְחִיר כֶּלֶב, וְהָעֲשִׂירִי כֻּלּוֹ מְחִיר כֶּלֶב:
שְׁנַיִם וְלֹא אַרְבָּעָה. שְׁנֵיהֶם דְּכָתַב קְרָא פָּלְגִינָא לֵיהּ כְּאִלּוּ כָּתַב שְׁנַיִם הֵן. שְׁנַיִם, אַשְׁמוֹעִינַן דַּוְקָא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, וְלֹא אַרְבָּעָה אֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה. וְהֵן, מַשְׁמַע הֵן וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן: