ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
הָאוֹמֵר לְזוֹנָה. אַחַת נָכְרִית וְאַחַת יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה מֵחַיָּבֵי לָאוִין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מֵחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין. אֲבָל אֶתְנָן שֶׁל פְּנוּיָה וְהִיא יִשְׂרְאֵלִית אֵינוֹ פָּסוּל לַמִּזְבֵּחַ, דְּאֵין זֶה אֶתְנַן זוֹנָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֶסְרָה לִכְהֻנָּה בְּבִיאָה זוֹ. וְכֵן אֶתְנָן שֶׁנָתְנָה אִשָּׁה לְאִישׁ, אֵינוֹ פָּסוּל. אֲבָל אֶתְנַן זָכָר, פָּסוּל:
אֲפִלּוּ מֵאָה כֻּלָּן אֲסוּרִים. הִתְנָה עִמָּהּ לָתֵת לָהּ טָלֶה אֶחָד בְּאֶתְנָנָהּ וְשָׁלַח לָהּ אֲפִלּוּ מֵאָה, לֹא אָמְרִינַן חַד דְּאַתְנֵי עִמָּהּ הָוֵי אֶתְנָן וְהָנָךְ אַחֲרִינֵי כֻּלָּם מַתָּנָה, אֶלָּא כֻּלְּהוּ חֲשִׁיבֵי אֶתְנָן וַאֲסוּרִין:
וְתָלִין שִׁפְחָתְךָ אֵצֶל עַבְדִּי. בְּעֶבֶד עִבְרִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים מַיְרֵי, שֶׁאֵין רְשׁוּת בְּיַד רַבּוֹ לִמְסֹר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה מִתְּחִלָּה, הִלְכָּךְ אֶתְנָנָהּ אָסוּר לְדִבְרֵי חֲכָמִים. וְרַבִּי דְּאָמַר לֹא הָוֵי אֶתְנָן, לֵית לֵיהּ הַאי סְבָרָא, דְּוַדַּאי אֲפִלּוּ אֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית. אִי נַמִּי, אֲפִלּוּ אִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא, סָבַר הוֹאִיל וְעֶבֶד עִבְרִי הֻתַּר מִכְּלָלוֹ בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, לָא חֲשִׁיב אֶתְנַן זוֹנָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי: