אור ברסלב
ברטנורא על משנה תמורה פרק ו › משנה א

ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]

פרק ו · משנה א

פרק ו

כָּל הָאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. שֶׁהֵן פְּסוּלִים לְהַקְרָבָה. וְקָחֲשִׁיב לְהוּ וְאָזֵיל:

אוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. וַאֲפִלּוּ נִתְעָרְבוּ אֶחָד בְּאֶלֶף כֻּלָּן אֲסוּרִים לַמִּזְבֵּחַ, אִם אֵינוֹ נִכָּר. וְכֻלְּהוּ מַשְׁכַּחַת לַהּ דְּאֵין נִכָּרִים, חוּץ מִן הַטְּרֵפָה דְּלֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ שֶׁאֵינָהּ נִכֶּרֶת אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרְבָה דְּרוּסַת הָאֲרִי וְהַזְּאֵב בִּנְקוּבַת הַקּוֹץ:

הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע וְהַמֻּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד. פְּסוּלִין לַמִּזְבֵּחַ. דְּאָמַר קְרָא (ויקרא כב) כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם, וְתַנְיָא, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מָשְׁחָתָם אֵינוֹ אֶלָּא עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה. עֶרְוָה, דִּכְתִיב (בראשית ו) כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ. עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב (דברים ד) פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל. וְרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין, כְּגוֹן דְּרוֹבֵעַ אוֹ נִרְבָּע עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים, דְּאֵינָהּ נִסְקֶלֶת בְּכָךְ אֲבָל פְּסוּלוֹת הֵן לְקָרְבָּן:

מֻקְצֶה. בְּהֵמָה שֶׁהִקְצוּהָ לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְאֵינָהּ פְּסוּלָה לְהַקְרָבָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ בָּהּ מַעֲשֶׂה לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, כְּגוֹן שֶׁעָבְדוּ בּוֹ הַכְּמָרִים אִם הוּא שׁוֹר אוֹ גְּזָזוּהוּ אִם הוּא שֶׂה:

וְנֶעֱבָד. אֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲבָדוּהוּ, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נֶאֱסָרִים בַּהֲנָאָה כְּשֶׁעוֹבְדִים אוֹתָן, אֲבָל נִפְסָלִים לַמִּזְבֵּחַ:

וְאֶתְנָן וּמְחִיר. בְּהֶדְיָא פַּסְלִינְהוּ קְרָא (שם כג) לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב:

וְכִלְאַיִם. תַּיִשׁ הַבָּא עַל הָרָחֵל:

וְהַטְּרֵפָה. דִּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂר (ויקרא כז) כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט, פְּרָט לִטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת, וְקָרְבַּן מִזְבֵּחַ יָלֵיף מִמַּעֲשַׂר בְּהֵמָה:

וְיוֹצֵא דֹפֶן. שֶׁנִּקְרְעָה אִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ הָעֻבָּר דֶּרֶךְ הַדֹּפֶן. וּמַעֲטִינַן מִקְּרָא דִּכְתִיב (שם כב) כִּי יִוָּלֵד, פְּרָט לְיוֹצֵא דֹּפֶן:

הוּא אָסוּר. לַמִּזְבֵּחַ:

וּמַה שֶּׁעָלָיו מֻתָּר. דְּהָא לֹא נֶעֱבָד:

הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר. הוּא אָסוּר לַמִּזְבֵּחַ, וּמֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה, כְּדִלְקַמָּן בְּסָמוּךְ. וּמַה שֶּׁעָלָיו, תַּכְשִׁיטִים שֶׁעָלָיו, אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה שֶׁהֲרֵי נֶעֶבְדוּ וְיֵשׁ בָּהֶן תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם:

זֶה וָזֶה. הַמֻּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד:

תוכן העניינים

ברטנורא על משנה תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה