ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים. גָּרְסִינַן, וְלֹא גָּרְסִינַן וּתְמוּרַת שְׁלָמִים:
הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה. דִּתְפֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן:
דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְחֶצְיָהּ תְּמוּרַת עוֹלָה וְחֶצְיָהּ תְּמוּרַת שְׁלָמִים. וְהַאי דְּלֹא קָאָמַר תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְאָמַר תְּמוּרָה אַתַּרְוַיְהוּ, מִשּׁוּם דְּסָבַר אִי אֲמֵינָא תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים תִּהְיֶה קְדוֹשָׁה וְלֹא קְרֵבָה, כְּדִין הָאוֹמֵר חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים שֶׁהִיא קְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵבָה, וְטָעָה בְּהָכִי וְסָבַר אֵימַר תְּמוּרָה אַכָּל חַד וְחַד כִּי הֵיכִי דְּתֶהֱוֵי קְדֻשָּׁה גְּמוּרָה לִקָּרֵב, הִלְכָּךְ אַף עַל גַּב דְּאָמַר כִּי הַאי לִישָׁנָא, לְתַרְוַיְהוּ אִכַּוַּן, וְתִרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בִּדְמֵי חֶצְיָהּ עוֹלָה וּבִדְמֵי חֶצְיָהּ שְׁלָמִים, וּבְהָכִי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ לְפָנָיו עוֹלָה וּשְׁלָמִים כְּשֶׁהֵמִיר אֶת זוֹ בָּהֶן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: