ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
הָאוֹמֵר. עַל וְלָדָהּ שֶׁל בְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת:
וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה וְהִיא שְׁלָמִים דְּבָרָיו קַיָּמִין. שֶׁהֲרֵי קְדֻשַּׁת הַוָּלָד קָדְמָה. אֲבָל אָמַר הִיא שְׁלָמִים בְּרֵישָׁא, לָהּ וּלְכָל דְּאִית בָּהּ אַקְדְּשַׁהּ, וְהָוֵי כְּמַקְדִּישׁ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת לִשְׁלָמִים, וְכִי הָדַר וְאָמַר וְלָדָהּ עוֹלָה, הָוֵי הַוָּלָד שְׁלָמִים. וְהָכָא לֹא שַׁיָּךְ לְמֵימַר בַּהֲוָיָתָן וּבִמְעֵי אִמָּן, דְּכִי אָמְרִינַן בַּהֲוָיָתָן וְלֹא בִמְעֵי אִמָּן, הָנֵי מִלֵּי בְּהִקְדִּישָׁהּ וּלְבַסּוֹף נִתְעַבְּרָה, דְּאִיהוּ לֹא אַתְפְּסֵיהּ לָעֻבָּר שׁוּם קְדֻשָּׁה, אֶלָּא מִקְּדֻשַּׁת אִמֵּיהּ קָא קַדִּישׁ. אֲבָל בְּמַקְדִּישׁ מְעֻבֶּרֶת, חֲשִׁיב עֻבָּר לְקַבּוֹלֵי קְדֻשָּׁה. וְרַבִּי מֵאִיר אִית לֵיהּ תְּפֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן:
אִם לְכָךְ נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה. כְּשֶׁאָמַר הִיא שְׁלָמִים לֹא נִתְכַּוֵּן לִוְלָדָהּ:
הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת. שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאַחַת:
דְּבָרָיו קַיָּמִין. דְּאַף בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפָּס:
נִמְלַךְ וְאָמַר וְלָדָהּ עוֹלָה. אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בּוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר וְאָמַר וְלָדָהּ עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם, הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁהִקְדִּישׁ אִמּוֹ לִשְׁלָמִים לֹא נִתְכַּוֵּן שֶׁיִּהְיֶה הַוָּלָד עוֹלָה. מִשּׁוּם דְּקַיְמָא לָן כָּל תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר כְּדִבּוּר דָּמֵי, חוּץ מִמַּקְדִּישׁ וּמֵימֵר וּמְגַדֵּף וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְקַדֵּשׁ וּמְגָרֵשׁ, דְּהָנָךְ שִׁשָּׁה אֵין הַחֲזָרָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בּוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: