ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ. יְעָרְבֵם יַחַד. דְּכֵיוָן דְּמִתַּרְוַיְהוּ מַיְתֵי, לֹא הָוֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ בְּאַחֶרֶת. אֲבָל אִי הֲוָה מַיְתֵי מֵחַד מִנַּיְהוּ, מְדַחוּ אַחֲרִינֵי, דַּהֲווּ לְהוּ דְּמֵי חַטָּאת שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ בְּאַחֶרֶת:
וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה. דַּהֲווּ כִּשְׁאָר מוֹתָרוֹת שֶׁל חַטָּאת דְּאָזְלִי לִנְדָבָה:
וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעֲלַת מוּם. אֲבָל אִם חַטָּאת תְּמִימָה, תִּקְרַב הִיא וְהַמָּעוֹת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח, הוֹאִיל וְכִפְּרוּ הַבְּעָלִים בְּאַחֶרֶת. וְכָל הָנָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי דְּאָמַר אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה כְּגוֹן הָנָךְ מָעוֹת דְּנִמְצְאוּ קֹדֶם כַּפָּרָה, אָזְלֵי לְיַם הַמֶּלַח:
וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת דִּבְרֵי רַבִּי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כוּ'. הַכֹּל מוֹדִים בְּמִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה, שֶׁאֲבוּדָה מֵתָה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּמִתְכַּפֵּר בַּאֲבוּדָה, דְּרַבִּי סָבַר הַמַּפְרִישׁ לְאָבוּד כְּאָבוּד דָּמֵי, כְּלוֹמַר הַמַּפְרִישׁ תַּחַת קָרְבָּן אָבוּד, דִּינוֹ כְּאָבוּד. וְכִי הֵיכִי דְּאִם נִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינוֹ אָבוּד, הָאָבוּד הַנִּשְׁאַר כְּשֶׁיִּמָּצֵא דִּינוֹ שֶׁיָּמוּת, הָכִי נַמִּי כִּי נִתְכַּפֵּר בְּאֶחָד מֵהֶן וַאֲפִלּוּ בַּאֲבוּדִים, יֵלְכוּ שֶׁאֵינָן אֲבוּדִים לְיַם הַמֶּלַח. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, לֹא אָמְרִינַן הַמַּפְרִישׁ לְאָבוּד כְּאָבוּד דָּמִי, וְדַוְקָא הַמִּתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה וְהָאֲבוּדָה נִשְׁאֲרָה, הָאֲבוּדָה מֵתָה וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצֵאת קֹדֶם כַּפָּרָה. אֲבָל אִם נִתְכַּפֵּר בַּאֲבוּדָה וְנִשְׁאֲרָה שֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה, אֵינָהּ מֵתָה, אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: