ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
וְלַד חַטָּאת. שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ. לֹא חַזְיָא לְהַקְרִיבָהּ חַטָּאת, דְּבַת שְׁנָתָהּ כְּתִיב. מִיהוּ מִשּׁוּם הַאי פְּסוּלָא לְחוֹדֵיהּ אֵינָהּ מֵתָה, אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב עַד דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרִיעוּתָא, שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ וְאָבְדָה, אוֹ שֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם. וְהָכִי מְתָרֵץ לְמַתְנִיתִין בַּגְּמָרָא, דְּהַאי וְשֶׁאָבְדָה דְּקָתָנֵי, עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן, וְהָכִי קָאָמַר, שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ וְאָבְדָה, וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בָּהּ מוּם:
אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים. אִם לְאַחַר שֶׁנִּמְצֵאת זֹאת כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים בְּאַחֶרֶת:
תָּמוּת. וַאֲפִלּוּ לְרַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי לְקַמָּן בְּפִרְקִין וְאָמְרֵי דְּאֵין חַטָּאת מֵתָה אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת לְאַחַר שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים, בְּהָא מוֹדוּ, הוֹאִיל וְאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרִיעוּתָא, דְּעָבְרָה שְׁנָתָהּ וְאָבְדָה, אוֹ אָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם. אֲבָל אָבְדָה לְחוֹדַהּ, הוֹאִיל וְנִמְצֵאת קֹדֶם כַּפָּרָה, אַף עַל גַּב שֶׁלְאַחַר שֶׁנִּמְצֵאת נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים בְּאַחֶרֶת, אֵינָהּ מֵתָה אֶלָּא תִּרְעֶה:
לֹא נֶהֱנִים. מִדְּרַבָּנָן:
וְלֹא מוֹעֲלִין. אִם נֶהֱנוּ מֵהֶן, פְּטוּרִים מִקָּרְבַּן מְעִילָה. דְּכֵיוָן דְּלֹא הִיא וְלֹא דָּמֶיהָ קְרֵבִים, אָזְלָא קְדֻשָּׁתָהּ:
וְאִם עַד שֶׁלֹּא כִפְּרוּ הַבְּעָלִים. שֶׁלֹּא רָצוּ לְהִתְכַּפֵּר בְּאַחֶרֶת:
תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב. וְאַעָבְרָה שְׁנָתָהּ קָאֵי. דְּאוֹתָהּ שֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, תִּמָּכֵר מִיָּד וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת:
וְעוֹשָׂה תְמוּרָה. הוֹאִיל וְדָמֶיהָ עוֹמְדִים לִקָּרֵב. דְּדָבָר הָעוֹמֵד כְּדֵי שֶׁיִּרְעֶה וְיִסְתָּאֵב עוֹשֶׂה תְּמוּרָה: