ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה. פֵּרוּשֵׁי קָמְפָרֵשׁ מַאי בֵּינַיְהוּ:
בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה חוֹבָה. שֶׁהִיא מֻטֶּלֶת עַל הַיָּחִיד לְהַקְרִיבָהּ. סוֹמֵךְ עָלֶיהָ כוּ':
וְאִם הָיָה כֹהֵן. אוֹתוֹ שֶׁהִפְרִישׁ אָשָׁם וְנִתְכַּפֵּר בְּאַחֵר וְנִתְּקוֹ לָרִאשׁוֹן בִּרְעִיָּה:
עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ. שֶׁל עוֹלָה הַקְּנוּיָה מִדְּמֵי אוֹתוֹ אָשָׁם, שֶׁלּוֹ הִיא, שֶׁהוּא עַצְמוֹ מַקְרִיבָהּ וְנוֹטֵל הָעוֹר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מִן הַמִּשְׁמָר שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת:
אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ. דְּנִדְבַת צִבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה:
וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹהֵן עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. שֶׁהֲרֵי שֶׁל צִבּוּר הוּא וְאֵין כֹּהֵן שֶׁל מִשְׁמָר אַחֵר רַשַּׁאי לְהַקְרִיב, דִּכְתִיב (דברים יח) לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת, מַה שֶּׁמָּכְרוּ הָאָבוֹת זֶה לָזֶה, טֹל אַתָּה אֶת שַׁבַּתְּךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שַׁבַּתִּי. וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים: