ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ג
וְיָבִיא בְדָמָיו עוֹלָה. וְרֵישָׁא דְּקָתָנֵי הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה גַּבֵּי וָלָד שֶׁל תְּמוּרָה, מִשּׁוּם דְּהֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבָּאוּ אֵלּוּ כֻּלָּם מִכֹּחוֹ הוּא קָרֵב, דְּזָכָר הוּא. אֲבָל הָכָא בְּמַפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה, הֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁכֻּלָּם בָּאִים מִכֹּחוֹ נְקֵבָה הִיא וְאֵינָהּ קְרֵבָה, הִלְכָּךְ אֵינוֹ כְּעוֹלָה אֶלָּא יִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה:
הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם. וְאֵין אָשָׁם בָּא מִן הַנְּקֵבָה:
תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב. עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ, וְתִמָּכֵר בְּלֹא מוּם, דְּהוֹאִיל וְלֹא חַזְיָא לְמִלְּתֵיהּ מוּם גָּמוּר הוּא זֶה וְלֹא קַדְּשָׁה אֶלָּא לְדָמֵי, וְתִמָּכֵר מִיָּד וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אָשָׁם. וּמְשָׁנֵי, הוֹאִיל וּנְחַת לַהּ קְדֻשַּׁת דָּמִים, נָחֲתָה לַהּ נַמִּי קְדֻשַּׁת הַגּוּף לְהָא מִלְּתָא דְּבָעִינַן מוּם:
אִם קָרַב אֲשָׁמוֹ. וְתוּ לֹא צָרִיךְ לְאָשָׁם:
יִפְּלוּ דָמֶיהָ לִנְדָבָה. לַשּׁוֹפָרוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁמֵּהֶן הָיוּ נוֹטְלִים לְהָבִיא לְנִדְבַת צִבּוּר:
תִּמָּכֵר שֶׁלֹּא בְּמוּם. דְּהוֹאִיל וְלֹא חַזְיָא לְאָשָׁם אֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה, וְלֹא קַדְּשָׁה קְדֻשַּׁת הַגּוּף, וְתִמָּכֵר מִיָּד וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אָשָׁם. וְאַף עַל גַּב דְּגַבֵּי מַפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה לֹא פָּלֵיג רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּבַעְיָא מוּם, הָתָם הוּא דְּאִיכָּא שֵׁם עוֹלָה בִּנְקֵבָה, דְּאַשְׁכְּחַן עוֹלַת נְקֵבָה בְּעוֹף, אֲבָל אָשָׁם נְקֵבָה לֹא מָצִינוּ, הִלְכָּךְ הַיְנוּ מוּמָא וְלֹא קַדְּשָׁה אֶלָּא לְדָמֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
תְּמוּרַת אָשָׁם וְכוּ'. כֻּלָּן יִרְעוּ, דַּהֲלָכָה הִיא כָּל שֶׁבַּחַטָּאת מֵתָה, בָּאָשָׁם רוֹעָה, וּתְמוּרַת חַטָּאת מֵתָה:
יָמוּתוּ. דְאִית לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם, מַה בַּחַטָּאת מֵתָה אַף בָּאָשָׁם מֵתָה:
יָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹלוֹת. דְּמוֹתָרוֹת לְנִדְבַת יָחִיד אָזְלֵי וְלֹא לְנִדְבַת צִבּוּר:
אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְעָלָיו אוֹ שֶׁכִּפְּרוּ בְעָלָיו בְּאַחֵר. דִּבְחַטָּאת תָּמוּת, וּבָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב: