ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ב
חַטָּאת הַיָּחִיד שֶׁכִּפְּרוּ בְעָלָיו. שֶׁאָבְדָה וְנִתְכַּפֵּר בְּאַחֶרֶת וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה:
וְשֶׁל צִבּוּר. שֶׁכִּפְּרוּ בְּאַחֶרֶת:
אֵינָן מֵתוֹת. דְּחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא, וּסְבִירָא לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא דִּלְיָחִיד גְּמִירֵי וְלֹא לְשֶׁל צִבּוּר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָמוּתוּ. דִּבְשֶׁל צִבּוּר נַמִּי גְּמִירֵי:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַה מָּצִינוּ. כְּלוֹמַר, קַיְמָא לָן חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת, שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ, וְשֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ בְּאַחֶרֶת, וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת. וְכִי הֵיכִי דִּתְלַת מִנַּיְהוּ לָאו בְּצִבּוּר גְּמִירֵי, דְּהָא לֹא מַשְׁכַּחַת לְהוּ בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וְלַד חַטָּאת לֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ בְּצִבּוּר, שֶׁאֵין חַטַּאת נְקֵבָה בְּצִבּוּר, וּתְמוּרַת חַטָּאת נַמִּי אֵין קָרְבַּן צִבּוּר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, וְשֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ אֵין צִבּוּר מֵתִים:
אַף שֶׁכִּפְּרוּ בְעָלֶיהָ וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ. אַף עַל גַּב דְּאֶפְשָׁר דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּצִבּוּר, לֹא גְּמִירֵי דְּמֵתוֹת:
בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים. דְּמֵתוֹת: אֲבָל לֹא בְצִבּוּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: