ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא בִּבְהֵמָה. וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה:
קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה. דְּגַבֵּי תְּמוּרָה כְּתִיב קָרְבָּן, וְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא אִקְּרוּ קָרְבָּן:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בַּכְּלָל הָיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ דְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אִקְּרוּ קָרְבָּן, הִלְכָּךְ לֹא נַפְקָא לָן דְּלֹא עָבְדֵי תְּמוּרָה אֶלָּא מֵהָכָא:
וַהֲלֹא מַעֲשֵׂר בַּכְּלָל הָיָה. בִּכְלַל כָּל הַקֳּדָשִׁים דְּעָבְדֵי תְּמוּרָה:
וְלָמָּה יָצָא. דִּכְתִיב בְּדִידֵיהּ דְּעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, דִּכְתִיב גַּבֵּי מַעֲשֵׂר לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ:
מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד. וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אַף כָּל קָרְבַּן יָחִיד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה:
יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר. וְהַשֻּׁתָּפִין. דְּמַעֲשֵׂר לֵיתֵיהּ בְּשֻׁתָּפוּת, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק בָּתְרָא דִּבְכוֹרוֹת [דַּף כו], יִהְיֶה לְךָ וְלֹא שֶׁל שֻׁתָּפוּת:
יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבָּיִת. דְּאַף עַל גַּב דְּאִקְּרוּ קָרְבָּן כְּדִכְתִיב (במדבר לא) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב, אֵינוֹ קָרְבַּן מִזְבֵּחַ כְּמַעֲשֵׂר. וְרַבָּנָן דְּאָמְרֵי לְעֵיל קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא אִקְּרוּ קָרְבָּן, סָבְרֵי, נְהִי דְּקָרְבַּן ה' אִקְּרוּ, קָרְבָּן לַה' לֹא אִקְּרוּ כִּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת מִזְבֵּחַ: