ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
אֵין מֵי חַטָּאת נַעֲשִׂין מֵי חַטָּאת אֶלָּא עִם מַתַּן אֵפֶר. בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹתֵן אֶת הָאֵפֶר נַעֲשִׂים מֵי חַטָּאת, וְהִלְכָּךְ בָּעִינַן שֶׁיִּהְיוּ מַיִם תְּחִלָּה בַּכְּלִי וְאַחַר כָּךְ אֵפֶר. אֲבָל נָתַן אֵפֶר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַיִם, פָּסוּל, דְּהָא לֹא הָיוּ שָׁם מַיִם בִּשְׁעַת מַתַּן אֵפֶר כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מֵי חַטָּאת, וְתוּ לֹא מִעַבְדֵי מֵי חַטָּאת. וּקְרָא דִּכְתִיב (במדבר יט) וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים, לֹא שֶׁיִּתֵּן הַמַּיִם עַל הָאֵפֶר, דְּהָא כְּתִיב מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי, דְּמַשְׁמַע הַמַּיִם נְתוּנִים אֶל הַכְּלִי וְלֹא אֶל [הָאֵפֶר], אֶלָּא, וְנָתַן עָלָיו, לְהַזְהִיר שֶׁאַחַר שֶׁיִּתֵּן [הָאֵפֶר] עַל הַמַּיִם יְעָרְבֵם בְּאֶצְבָּעוֹ יָפֶה וְיַחֲזִיר הַמַּיִם שֶׁתַּחְתָּיו עָלָיו:
אֵין בֵּית הַפְּרָס עוֹשֶׂה בֵית הַפְּרָס. שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר, אִם חָזַר וְחָרַשׁ בֵּית הַפְּרָס וְשָׂדוֹת שֶׁסְּבִיבוֹתָיו, לֹא מַחְזְקִינַן לִשְׁאָר שָׂדוֹת כְּבֵית הַפְּרָס וְלוֹמַר שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה הוֹלִיכָה הָעֲצָמוֹת לַשָּׂדוֹת שֶׁסְּבִיבוֹתֶיהָ, דְּקֶבֶר אֶחָד לָא עֲבִיד בֵּית הַפְּרָס. אֶלָּא כָּל אוֹתָהּ שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ הַקֶּבֶר שֶׁאֵין יָדוּעַ הֵיכָן הוּא, וּמְלֹא מַעֲנָה לְכָאן וּמְלֹא מַעֲנָה לְכָאן לְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שֶׁרְגִילִים בְּנֵי הַבִּקְעָה לַחֲרֹשׁ שְׂדוֹתֵיהֶן, אִם לְמִזְרָח וּמַעֲרָב אוֹ צָפוֹן וְדָרוֹם, דְּשֶׁמָּא לְאֶחָד מִשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ הָיָה הַקֶּבֶר וּמִשָּׁם נִתְגַּלְגֵּל הָעֶצֶם לְתוֹךְ אַחַת מִן הַשָּׂדוֹת שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן, וְכֵן שִׁעֲרוּ חֲכָמִים דִּמְלֹא הַמַּעֲנָה רְאוּיוֹת הָעֲצָמוֹת לִגַּלְגֵּל עַל יְדֵי הַמַּחֲרֵשָׁה, טְפֵי לֹא. וְכַמָּה מְלֹא מַעֲנָה, מֵאָה אַמָּה:
וְאֵין תְּרוּמָה אַחַר תְּרוּמָה. הַשֻּׁתָּפִים שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה, תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן אֵינָהּ תְּרוּמָה, דְּכֵיוָן שֶׁחָזַר הַשֵּׁנִי וְתָרַם, גַּלֵּי דַּעְתֵּיהּ דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ בִּתְרוּמַת הָרִאשׁוֹן, וַהֲוֵי לֵיהּ רִאשׁוֹן תּוֹרֵם שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ, וְכֵן הַשֵּׁנִי. וּמַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, וְאֵינָהּ הֲלָכָה. אֶלָּא אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר דְּהַיְנוּ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. וְאִם לֹא תָּרַם הָרִאשׁוֹן אֶלָּא בְּעַיִן רָעָה, כְּגוֹן שֶׁתָּרַם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה:
וְאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה. דְּאָמַר קְרָא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ, וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ:
וְלֹא הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְמוּרָה. דְּאָמַר קְרָא וְהָיָה הוּא, וְלֹא הַוָּלָד:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְמוּרָה. דְּאָמַר קְרָא יִהְיֶה, לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, יִהְיֶה, לְרַבּוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד, שֶׁאִם סָבַר [לְהָמִיר] שָׁחֹר [וְהֵמִיר] אֶת הַלָּבָן, דְּגַבֵּי קָדָשִׁים לֹא קַדִּישׁ מִשּׁוּם דַּהֲוֵי הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת, וְגַבֵּי תְּמוּרָה קַדִּישׁ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וּמִיהוּ אַף עַל גַּב דְּאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה, קַיְמָא לָן מְמִירִין וְחוֹזְרִין וּמְמִירִין בִּבְהֵמָה אַחַת, וַאֲפִלּוּ כַּמָּה בְּהֵמוֹת עַל בְּהֵמָה אַחַת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה, כֻּלָּן תְּמוּרָה: