ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
מְמִירִין מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן וְכוּ'. דִּכְתִיב בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה, וְצֹאן וּבָקָר זְכָרִים וּנְקֵבוֹת כֻּלְּהוּ בְּהֵמָה מִקְּרוּ:
טוֹב בְּרָע. טוֹב שֶׁל חֻלִּין לֹא יָמִיר אוֹתוֹ בְּרַע שֶׁל קֹדֶשׁ, וְאִם הָמֵר יָמִיר וְגוֹ', אַלְמָא בַּעֲלֵי מוּמִין עָבְדֵי תְּמוּרָה. וְאַבַּעַל מוּם חָיְלָא תְּמוּרָה, דִּכְתִיב אוֹ רַע בְּטוֹב, דְּמַשְׁמַע בַּעַל מוּם שֶׁל חֻלִּין בְּתָם שֶׁל קֹדֶשׁ:
וְאֵיזֶהוּ טוֹב בְּרָע. כְּלוֹמַר, אֵיזֶהוּ רַע שֶׁל קֹדֶשׁ דַּעֲבִיד תְּמוּרָה, כָּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשׁוֹ אֶת מוּמוֹ. אֲבָל קָדַם מוּמוֹ אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ דְּלֹא חָלָה עָלָיו קְדֻשָּׁה, לָא עֲבִיד תְּמוּרָה. מִדַּהֲוָה מָצֵי לְמִכְתַּב לֹא יָמִיר טוֹב בְּרַע אוֹ רַע [בּוֹ], וַהֲוָה מַשְׁמַע [אוֹ רַע] לֹא יָמִיר לֹא בְּטוֹב וְלֹא בְּרַע, בְּטוֹב בָּתְרָא דְּכָתַב רַחֲמָנָא לָמָּה לִי, לוֹמַר לָךְ טוֹב מֵעִקָּרוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהֻקְדַּשׁ הָיָה תָּם וְשׁוּב נָפַל בּוֹ מוּם, עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. רַע מֵעִקָּרוֹ, שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם קֹדֶם שֶׁהֻקְדַּשׁ, אֵין עוֹשֶׂה תְּמוּרָה:
מְמִירִין אֶחָד. שֶׁל חֻלִּין בִּשְׁנַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת אֵלּוּ:
וּשְׁנַיִם. דְּחֻלִּין בְּאֶחָד דְּקֹדֶשׁ, כְּגוֹן הֲרֵי אֵלּוּ תַּחַת זוֹ:
מַה הוּא מְיֻחָד. דִּכְתִיב הוּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: