ברטנורא על משנה תמורה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה א
הַכֹּל מְמִירִין. הַכֹּל מַתְפִּיסִין בִּקְדֻשַּׁת תְּמוּרָה, שֶׁתּוֹפֶסֶת קְדֻשַּׁת תְּמוּרָה בְּבֶהֱמַת חֻלִּין, אִם אָמַר זוֹ תַּחַת זוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. בֵּין עַל פִּי אֲנָשִׁים בֵּין עַל פִּי נָשִׁים, כְּגוֹן אִם הֵמִירָה אִשָּׁה, תּוֹפֶסֶת קְדֻשַּׁת תְּמוּרָה עַל פִּיהָ. וְהַכֹּל דִּתְנִינַן הָכָא, לַאֲתוֹיֵי יוֹרֵשׁ שֶׁאִם הֵמִיר בְּקָרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ מוֹרִישׁוֹ בְּחַיָּיו, תְּמוּרָתוֹ תְּמוּרָה:
לֹא שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהָמִיר. דְּהָא כְּתִיב לֹא יָמִיר:
מוּמָר. נִתְפֶּסֶת עָלֶיהָ קְדֻשָּׁה וּשְׁתֵּיהֶן קְדוֹשׁוֹת:
וְסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. לוֹקֶה עַל לָאו דְּלֹא יָמִיר, וְאַף עַל גַּב דְּלָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא, דְּקַיְמָא לָן כָּל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבַּע וּמֵימֵר וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. וְאִם תֹּאמַר, לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה הוּא, דִּכְתִיב וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ, וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה. יֵשׁ לוֹמַר, דְּשָׁאנֵי הָכָא שֶׁהַלָּאו כּוֹלֵל יוֹתֵר מִן הָעֲשֵׂה שֶׁבּוֹ, שֶׁכָּל מֵימֵר לוֹקֶה וְאֵין כָּל מֵימֵר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, שֶׁהֲרֵי שֻׁתָּפִים וְצִבּוּר אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְכֵיוָן דְּאֵין הָעֲשֵׂה שָׁוֶה לַלָּאו לֹא מִקְרֵי לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה:
הַכֹּהֲנִים מְמִירִין אֶת שֶׁלָּהֶן. קָרְבָּנוֹת שֶׁהִפְרִישׁ הַכֹּהֵן לְהַקְרִיב לְעַצְמוֹ, אִם הֵמִיר בּוֹ הַכֹּהֵן מַתְפִּיס בִּתְמוּרָה:
לֹא בְחַטָּאת וְלֹא בְאָשָׁם. שֶׁנָּתַן לוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּקְרִיב לוֹ, אִם הֵמִיר בּוֹ הַכֹּהֵן אֵין עוֹשֶׂה תְּמוּרָה עַל יָדוֹ, דְּהָא אֵין לוֹ חֵלֶק בּוֹ, אֶלָּא מִשְּׁעַת הַקְטָרַת אֵמוּרִין וָאֵילָךְ זוֹכֶה בַּבָּשָׂר, וְאֵין אָדָם מַתְפִּיס בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
וְלֹא בִבְכוֹר. שֶׁנָּתַן לוֹ יִשְׂרָאֵל:
וְכִי מִפְּנֵי מָה אֵין הַכֹּהֲנִין מְמִירִים בִּבְכוֹר. וַהֲלֹא כֻּלּוֹ שֶׁל כֹּהֵן הוּא וּמֵחַיִּים נוֹתְנִים לוֹ וְאֵין יִשְׂרָאֵל מִתְכַּפֵּר בּוֹ:
מַה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין מְמִירִין. דְּהָא וַדַּאי פְּשִׁיטָא לָן דְּאֵין הַכֹּהֲנִים זוֹכִים בָּהֶן אֶלָּא מֵהַקְטָרַת אֵמוּרִין וָאֵילָךְ:
מַה לִּי אֵינוֹ מֵמִיר בְּחַטָּאת וְאָשָׁם. כְּלוֹמַר, דִּין הוּא שֶׁאֵין כֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וְאָשָׁם כוּ':
וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ. מַקִּישׁ תְּמוּרָה לַהֶקְדֵּשׁ עַצְמוֹ:
הֵיכָן קְדֻשָּׁה חָלָה. עַל הַהֶקְדֵּשׁ, בְּבֵית בְּעָלִים:
אַף תְּמוּרָה. לֹא תָחוּל אֶלָּא בְּבֵית בְּעָלִים, אֲבָל בְּבֵית כֹּהֵן לֹא חָיְלָא לְגַמְרֵי, הִלְכָּךְ אֵין כֹּהֵן מֵמִיר בִּבְכוֹר. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אִם הֵמִיר בּוֹ, נִתְפָּס בַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ חָלָה הַקְּדֻשָּׁה עַל הַבְּכוֹר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: