ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ז
שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן. דַּוְקָא לַאֲכִילַת הַקָּרְבָּנוֹת. אֲבָל לַאֲכִילַת חֻלִּין, אֲפִלּוּ לִמְלֹחַ חֻלִּין הַנֶּאֱכָלִין בַּעֲזָרָה עִם הַקָּרְבָּנוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֱכָלִים עַל הַשּׂבַע, אֵין נֵאוֹתִים בָּהֶן:
שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ. דְּמִן הַתּוֹרָה אֵין מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ, דִּכְתִיב (במדבר יט) חַטָּאת הִיא, בָּהּ מוֹעֲלִין וְאֵין מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ. כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּקָא מְזַלְזְלֵי בָּהּ, גָּזְרוּ בְּאֶפְרָהּ מְעִילָה. כֵּיוָן דְּחָזוּ דְּקָא פָּרְשֵׁי [מֵאֵפֶר] הַזָּאוֹת, אוֹקְמוּהָ אַדְּאוֹרַיְתָא:
וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת. הַמְּחֻיָּבִין קִנִּין מְבִיאִין מָעוֹת וְנוֹתְנִים לַשּׁוֹפָר, וּבֵית דִּין לוֹקְחִין הַמָּעוֹת וְקוֹנִים בָּהֵן קִנִּין, וְהַבְּעָלִים הוֹלְכִים לָהֶם וְסוֹמְכִים עַל בֵּית דִּין שֶׁיַּקְרִיבוּ קִנֵּיהֶן, וְאִם פָּרְחוּ הַקִנִּין אוֹ נִמְצְאוּ פְּסוּלִים, תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁיִּקְּחוּ אֲחֵרִים מִדְּמֵי הַלִּשְׁכָּה, וּמַקְנִים אוֹתָם לַבְּעָלִים, וְיוֹצְאִין בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתָן:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אוֹתוֹ שֶׁהוּא רָגִיל לְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין, שֶׁפָּסַק דָּמִים עִם הַגִּזְבָּרִים לִמְכֹּר לָהֶם כָּל הַקִנִּין הַצְּרִיכִים, הוּא חַיָּב לְהַחְלִיף כָּל שֶׁיִּמָּצֵא בָּהֶן פְּסוּל, כְּדִתְנַן לְעֵיל פֶּרֶק הַתְּרוּמָה, אֵינוֹ מְקַבֵּל מְעוֹתָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה, וְאִם הֶחְמִיץ הַיַּיִן אוֹ הִתְלִיעַ הַסֹּלֶת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לַמּוֹכֵר, כָּךְ אִם נִפְסַל הָעוֹף אַחַר לְקִיחָתוֹ מַחֲזִירוֹ לוֹ, וְהוּא מַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּהָכִי אָמְרִינַן בַּיְרוּשַׁלְמִי, תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא, הַמְּסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין מְסַפֵּק אֶת הָאוֹבְדוֹת וְאֶת הַפְּסוּלוֹת: