ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
מוֹתַר הַקְּטֹרֶת. הַנּוֹתָר בְּכָל שָׁנָה:
מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ. לְהַקְטִירָהּ לַשָּׁנָה הַבָּאָה. שֶׁאֵין לְךָ שָׁנָה שֶׁאֵין בָּהּ מוֹתָר, שֶׁהַקְּטֹרֶת הָיְתָה נַעֲשֵׂית שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁמֹנָה מָנִים, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מָנִים כְּמִנְיָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יְמוֹת הַחַמָּה, וּשְׁלֹשָׁה מָנִין שֶׁמֵּהֶם כֹּהֵן גָּדוֹל מַכְנִיס מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִים כֻּלָּן בְּחָפְנָיו. וְעוֹד, בְּכָל שָׁנָה פְּשׁוּטָה הָיָה מוֹתָר, שֶׁשָּׁנָה פְּשׁוּטָה יָמֶיהָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה:
מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה. מִן הַלִּשְׁכָּה:
שְׂכַר הָאֻמָּנִין. מִפַּטָּמֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁהֵן נוֹטְלִים שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וּמְזַכִּין הַמָּעוֹת לָאֻמָּנִין עַל יַד אֶחָד מִן הַגִּזְבָּרִים, וַהֲרֵי הֵן חֻלִּין. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא לְחֻלִּין אִם לֹא שֶׁיִּכָּנֵס דָּבָר אַחֵר תַּחְתָּיו לִקְדֻשָּׁה, תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה שָׁאנֵי, דְּבֵית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם לִתְּנָם לְכַמָּה דְּבָרִים. וְאַחֲרֵי שֶׁזָּכוּ בַּמָּעוֹת לְצֹרֶךְ הָאֻמָּנִין מְחַלְּלִין הַקְּטֹרֶת עַל אוֹתָן הַמָּעוֹת, וְהַמָּעוֹת קְדוֹשִׁים לִתְרוּמָה יְשָׁנָה, וְנוֹתְנִים הַקְּטֹרֶת לָאֻמָּנִים בִּשְׂכָרָם, וְחוֹזְרִין וְקוֹנִין אוֹתָהּ מֵהֶן בְּמָעוֹת שֶׁל תְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְהָכִי צְנִיעָא מִלְּתָא טְפֵי, וְלֹא לְמָכְרָהּ וְלַחֲזֹר וְלִקְנוֹתָהּ:
אִם בָּא הֶחָדָשׁ בִּזְמַנּוֹ. שֶׁהֵבִיאוּ שְׁקָלִים חֲדָשִׁים קֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, שֶׁהוּא זְמַן הַתְּרוּמָה הַחֲדָשָׁה, לוֹקְחִים מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה עַל יְדֵי חִלּוּל כִּדְפָרְשִׁינַן לְעֵיל:
וְאִם לָאו. שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁקָלִים חֲדָשִׁים עֲדַיִן, לוֹקְחִים אוֹתָהּ מִן הַתְּרוּמָה יְשָׁנָה, אִם חִלְּלוּהָ כְּבָר. וְאִם לֹא חִלְּלוּהָ, מַקְטִירִין אוֹתָהּ, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא בָּא הֶחָדָשׁ צָרִיךְ לְהָבִיא מִן הַיְּשָׁנָה: