ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ה
מוֹתַר שְׁקָלִים חֻלִּין. הַמְּכַנֵּס מָעוֹת וְאוֹמֵר הֲרֵי אֵלּוּ לְשִׁקְלִי, וּכְשֶׁבָּא לְחַשֵּׁב מַה שֶּׁכִּנֵּס מָצָא שֶׁהוֹתִירוּ, הַמּוֹתָר חֻלִּין. וּסְתָמָא כְּבֵית הִלֵּל:
עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. שֶׁמַּקְרִיבִין בְּדַלֵּי דַּלּוּת. אִם הִפְרִישׁ מָעוֹת וְנִתּוֹתְרוּ, בָּאוֹת נְדָבָה, דְּכָל מוֹתָר חַטָּאת וְאָשָׁם הַמָּעוֹת נְדָבָה לִקְנוֹת בָּהֶן עוֹלוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, כְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה בִּמְקוֹם חַטָּאת הִיא:
מוֹתַר עוֹלָה עוֹלָה. אִם הִפְרִישׁ מָעוֹת לִקְנוֹת עוֹלָה וְנִתּוֹתְרוּ, יָבִיא בְּאוֹתוֹ הַמּוֹתָר עוֹלָה אַחֶרֶת:
מוֹתַר הַפֶּסַח לִשְׁלָמִים. דִּכְתִיב (דברים טז) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר, וְכִי פֶּסַח מִן הַבָּקָר הוּא בָּא, אֶלָּא מוֹתַר פֶּסַח יְהֵא לְדָבָר הַבָּא מִצֹּאן וּבָקָר, וְהַיְנוּ שְׁלָמִים:
מוֹתַר נְזִירִים. אִם גָּבוּ מָעוֹת לְקָרְבְּנוֹת נְזִירִים וְנִתּוֹתְרוּ, יִשְׁמְרוּם עַד שֶׁיִּקְנוּ מֵהֶם קָרְבְּנוֹת נְזִירִים אֲחֵרִים. וְאִם נָזִיר אֶחָד הִפְרִישׁ מָעוֹת לְקָרְבְּנוֹתָיו וְנִתּוֹתְרוּ, הַמּוֹתָר לִנְדָבָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ:
מוֹתַר עָנִי. אִם גָּבוּ מָעוֹת לִקְנוֹת לוֹ מַלְבּוּשׁ וְנִתּוֹתְרוּ, נוֹתְנִין הַמּוֹתָר לְאוֹתוֹ עָנִי:
מוֹתַר שְׁבוּיִים. אִם גָּבוּ צְדָקָה לְצֹרֶךְ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים וְנִתּוֹתַר מֵהֶם, יִשְׁמְרוּם עַד שֶׁיִּפְדּוּ בָּהֶם שְׁבוּיִים אֲחֵרִים. אֲבָל אִם פֵּרְשׁוּ לְשָׁבוּי זֶה, זָכָה אוֹתוֹ שָׁבוּי בַּמּוֹתָר:
מוֹתַר הַמֵּתִים לְמֵתִים. אִם גָּבוּ לְצֹרֶךְ קְבוּרַת מֵת סְתָם, הַמּוֹתָר לִקְבוּרַת מֵתִים אֲחֵרִים. לַמֵּת, זֶה הַמּוֹתָר לְיוֹרְשָׁיו, דְּאַחוֹלֵי אַחִיל הַמֵּת זִילוּתֵיהּ לְגַבֵּי יוֹרְשָׁיו:
יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. מִסַּפְקָא לֵיהּ אִי מָחִיל הַמֵּת זִילוּתֵיהּ לְגַבֵּי יוֹרְשָׁיו אִי לֹא, הִלְכָּךְ יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ:
בּוֹנִים לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבִּי נָתָן דְּלֹא מָחִיל, הִלְכָּךְ בּוֹנִים לוֹ מַצֵּבָה עַל קִבְרוֹ מֵאוֹתוֹ מוֹתָר שֶׁכְּבָר זָכָה בּוֹ הַמֵּת. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא. וְהֵיכָא דְּגָבוּ לְצָרְכֵי קְבוּרַת הַמֵּת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא שֶׁהָיָה לוֹ, לֹא אָמְרִינַן בִּכְהַאי גַּוְנָא מוֹתָר הַמֵּת לְיוֹרְשָׁיו, כֵּיוָן שֶׁהַגְּבִיָּה בְּטָעוּת הָיְתָה, וְהָכִי מוּכָח בַּיְרוּשַׁלְמִי. וְעוֹד מוּכָח בַּיְרוּשַׁלְמִי וּבַגְּמָרָא שֶׁלָּנוּ, דְּהֵיכָא דְּאִיכָּא שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר אוֹ חֲבֵר עִיר שֶׁכָּל עִסְקֵי צִבּוּר נֶחְתָּכִין עַל פִּיו, וְנִרְאֶה בְּעֵינָיו לְשַׁנּוֹת מוֹתָר שְׁבוּיִים אוֹ מוֹתָר עֲנִיִּים אוֹ מוֹתָר מֵתִים לְמַה שֶׁיֵּרָאֶה בְּעֵינָיו, יָכוֹל לְשַׁנּוֹת וּלְהוֹצִיא בְּמַה שֶּׁיֵּרָאֶה בְּעֵינָיו שֶׁהוּא צֹרֶךְ שָׁעָה, וְאֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ. וְכֵן מוֹרִין תָּמִיד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה: