ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת. מַאי שְׁנָא שְׁקָלִים דִּמְכַנֵּס מָעוֹת וְאוֹמֵר הֲרֵי אֵלּוּ [לְשִׁקְלִי] אַמְרֵי בֵּית הִלֵּל דַּהֲוֵי הַמּוֹתָר חֻלִּין, וּמַאי שְׁנָא חַטָּאת דְּמוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּאי דַּהֲוֵי נְדָבָה:
שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶן קִצְבָּה. דִּכְתִיב (שמות ל) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, הִלְכָּךְ בְּוַדַּאי לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לַשֶּׁקֶל, וְהַמּוֹתָר הֲוֵי הֶקְדֵּשׁ טָעוּת. אֲבָל חַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה, אִם יִרְצֶה יָבִיא חַטָּאת בְּמָעָה כֶּסֶף, וְאִם יִרְצֶה יָבִיא בְּדָמִים מְרֻבִּים, הִלְכָּךְ נִתְפְּסוּ הַדָּמִים וּמוֹתָרָן נְדָבָה:
הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת. מַטְבֵּעַ שֶׁל מַלְכוּת מָדַי שֶׁעָלָה עִמָּהֶן מִן הַגּוֹלָה וְשֶׁל זָהָב הָיָה, וְהוּא שָׁוֶה שְׁנֵי סְלָעִים, וּרְגִילִים לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּאוֹתוֹ מַטְבֵּעַ. וּכְמוֹ שֶׁבִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן שׁ?ֶהָיָה מַטְבֵּעַ שֶׁלָּהֶן שֶׁקֶל הָיוּ נוֹתְנִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, גַּם עַתָּה שֶׁהָיָה מַטְבֵּעַ שֶׁלָּהֶן דַּרְכּוֹן הָיוּ נוֹתְנִים חֲצִי דַּרְכּוֹן:
חָזְרוּ לִשְׁקֹל סְלָעִים. אַחַר שֶׁעָבְרָה מַלְכוּת מָדַי נִתְבַּטֵּל מַטְבֵּעַ דַּרְכּוֹן, חָזְרוּ לִהְיוֹת נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בִּסְלָעִים, שֶׁהוּא מַטְבֵּעַ רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יוֹצֵא בִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְנָתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כְּבַתְּחִלָּה:
חָזְרוּ לִשְׁקֹל טְבָעִין. חָזַר מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בַּהוֹצָאָה לִהְיוֹת טְבָעִין, דְּהַיְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. בִּקְּשׁוּ לִתֵּן חֲצִי אוֹתוֹ הַמַּטְבֵּעַ, דְּהַיְנוּ דִּינָר אֶחָד. שֶׁהַסֶּלַע אַרְבָּעָה דִּינָרִין, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן, דְּרַשָּׁאִים לְהוֹסִיף אַשֶּׁקֶל דְּאוֹרַיְתָא לְפִי שִׁנּוּי הַמַּטְבְּעוֹת הַיּוֹצְאוֹת בְּאוֹתוֹ זְמַן, וְלֹא לִפְחֹת מִמֶּנּוּ. אַלְמָא לַשְּׁקָלִים נַמִּי אֵין לָהֶם קִצְבָה, דְּלִפְעָמִים הַשְּׁקָלִים גְּדוֹלִים וְלִפְעָמִים קְטַנִּים, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לְעוֹלָם אֶלָּא מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הַיּוֹצֵא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:
אַף עַל פִּי כֵן יַד כֻּלָּן שָׁוָה. כְּלוֹמַר אַכַּתִּי לֹא דָּמֵי שְׁקָלִים לְחַטָּאת, דִּבְכָל זְמַן וּזְמַן הָיָה מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שָׁוֶה לַכֹּל, זֶה שׁוֹקֵל כְּמוֹ זֶה, כָּל אֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הַיּוֹצֵא בַּזְּמַן הַהוּא. אֲבָל חַטָּאת לְעוֹלָם אֵינוֹ שָׁוֶה, שֶׁזֶּה מֵבִיא בְּסֶלַע וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁנַיִם אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה סְלָעִים. וְהָכִי מַסְקִינַן דְּטַעֲמַיְהוּ דְּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: