ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
כָּל כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִשְׁקֹל. וְסַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא אִם שׁוֹקֵל נִמְצָא קָרְבַּן צִבּוּר קָרֵב מִשֶּׁל יָחִיד, קָמַשְׁמַע לָן דְּאֵינוֹ חוֹטֵא, לְפִי שֶׁהוּא מוֹסֵר אוֹתוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לַצִּבּוּר לְגַמְרֵי, וְלֹא חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא לֹא יִגְמֹר לְמָסְרוֹ יָפֶה:
כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא. וּקְרָא דְּכָל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים דָּרֵישׁ לֵיהּ הָכִי, כָּל הָעוֹבֵר בְּיַם סוּף, דְּהַיְנוּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים שֶׁכֻּלָּן עָבְרוּ אֶת הַיָּם עַל הַפְּקוּדִים, בֵּין אוֹתָן שֶׁנִּמְנוּ לְבַדָּן בֵּין אוֹתָן שֶׁנִּמְנוּ עִם יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן תְּרוּמַת ה'. וְאַף עַל גַּב דִּבְפָרָשַׁת אֵלֶּה פְּקוּדֵי כְּתִיב וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ' לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְכוּ', הַהוּא בִּתְרוּמַת הָאֲדָנִים הוּא דִּכְתִיב, וּבְאוֹתָהּ תְּרוּמָה לֹא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי, אֲבָל בִּתְרוּמָה שֶׁל קָרְבְּנוֹת צִבּוּר הֻשְׁווּ בָּהּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים:
לְעַצְמָן. לַהֲנָאָתָן. וְלָאו דְּרָשָׁא הִיא, דְּדַוְקָא בְּמִנְחַת כֹּהֵן לְבַדּוֹ אָמַר קְרָא כָּלִיל תִּהְיֶה, וְלֹא בְּאוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּשֻׁתָּפוּת עִם הַצִּבּוּר. וַהֲלָכָה שֶׁכֹּהֲנִים חַיָּבִים לִתֵּן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם: