ברטנורא על משנה שקלים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ג
בַּמְּדִינָה. בִּירוּשָׁלַיִם. וְהָיוּ מַחֲלִיפִין מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לָאֲנָשִׁים, שֶׁמְּבִיאִים כָּל אֶחָד מִמַּטְבֵּעַ מְדִינָתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה מֵהֶם יוֹצְאִים לְמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל:
יָשְׁבוּ בַמִּקְדָּשׁ. לְפִי שֶׁהָיָה הַזְּמַן מִתְקָרֵב הָיוּ יוֹשְׁבִים בַּמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי שֶׁיְּמַהֲרוּ לְהָבִיא. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל קְרוּיִין מְדִינָה, וּבְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בּוֹ הָיוּ יוֹשְׁבִים בַּמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם:
הִתְחִילוּ לְמַשְׁכֵּן. מִי שֶׁלֹּא הֵבִיא שִׁקְלוֹ:
אֶת מִי מְמַשְׁכְּנִין לְוִיִּם. לַאֲפוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר שֶׁאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַלְוִיִּם דִּכְתִיב (שמות ל) כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, וּלְוִיִּם לֹא הָיוּ נִמְנִים מִבֶּן עֶשְׂרִים:
אֲבָל לֹא נָשִׁים. וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ (שם) כְּתִיב, וְלֹא אִשָּׁה:
וְלֹא עֲבָדִים. דְּאֵין עֲבָדִים חַיָּבִין אֶלָּא בְּמִצְווֹת שֶׁנָּשִׁים חַיָּבוֹת:
וּקְטַנִּים. אֲפִלּוּ הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְהוּא פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים:
שׁוּב אֵינוֹ פוֹסֵק. אָבִיו, מִשֶּׁהִתְחִיל. וְאִם מֵת אָבִיו הוּא שׁוֹקֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּבִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל:
מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. לְפִי שֶׁעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת עֲלֵיהֶם חוֹלְקִים לָהֶם כָּבוֹד וְסוֹמְכִים עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יְעַכְּבוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם. וְאִי נַמִּי יְעַכְּבוּ וְלֹא יִתְּנוּ, בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חֵלֶף עֲבוֹדָתָם, כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִים מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה לִשְׁאָר עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן: