ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק כג · משנה ה
סָכִין. בְּשֶׁמֶן:
וּמְדִיחִין. בְּמַיִם. וּפוֹקְקִין נְקָבָיו, סוֹתְמִין נְקָבָיו הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים בְּבֶגֶד אוֹ בְּשׁוּם דָּבָר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בָּהֶם הָרוּחַ וְיִתְפַּח:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיז בּוֹ אֵבֶר. שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל וְיַגְבִּיהַּ לֹא יָדוֹ וְלֹא רַגְלוֹ וְלֹא רִיסֵי עֵינָיו, שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל הַמֵּת אוֹ אֵבֶר מֵאֲבָרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִגַּע בּוֹ. וְכֵן כָּל מֻקְצֶה מֻתָּר בִּנְגִיעָה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל. וּבֵיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב אֲסוּרָה אֲפִלּוּ בִּנְגִיעָה, שֶׁמִּפְּנֵי כַּדּוּרִיתָהּ נְגִיעָתָהּ זֶהוּ טִלְטוּלָהּ:
וְשׁוֹמְטִים אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו. וְנִמְצָא מֻטָּל עַל הַחֹל, אֲבָל לֹא מְטַלְטְלִין לְהָנִיחוֹ עַל הַחֹל, דְּהָא תָּנָא רֵישָׁא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיז בּוֹ אֵבֶר:
בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ מֵחֲמַת חֹם הַסְּדִינִים וְהַכָּרִים:
קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי. שֶׁל מֵת שֶׁהָיָה פִּיו הוֹלֵךְ וְנִפְתַּח:
וְלֹא שֶׁיַּעֲלֶה. לְהִסָּגֵר מַה שֶּׁנִּפְתַּח, דְּהַיְנוּ מֵזִיז אֵבֶר, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהִפָּתַח:
סוֹמְכִים אוֹתָהּ בְּסַפְסָל. שֶׁהֲרֵי תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו:
וְלֹא שֶׁתַּעֲלֶה. דַּהֲוָה לֵיהּ בּוֹנֶה:
אֵין מְעַמְּצִין. אֶת עֵינָיו בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְאַחַר יְצִיאַת נֶפֶשׁ, דַּהֲוָה לֵיהּ מֵזִיז אֵבֶר:
שׁוֹפֵךְ דָּמִים. שֶׁבְּדָבָר מֻעָט מְקָרֵב מִיתָתוֹ: