ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק כג · משנה ב
פַּרְפְּרוֹתָיו. מִינֵי מַעֲדַנִּים:
אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. אִם כָּתַב מֵעֶרֶב שַׁבָּת כָּךְ וְכָךְ אוֹרְחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכְּחֵם, לֹא יִקְרָא בְּאוֹתוֹ כְּתָב בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְחֹק. אִי נַמִּי שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, וְאֵין מֻתָּר לִקְרוֹת בְּשַׁבָּת אֶלָּא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּבַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְאַחַר שֶׁכְּתָבוּהָ, וּבְפֵרוּשֵׁיהֶן, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים אוֹ בְּסִפְרֵי חָכְמוֹת שֶׁאֵינוֹ מִדִּבְרֵי נְבוּאָה אוֹ מִפֵּרוּשֵׁיהֶן, אֲסוּרִים:
מֵפִיס. מֵטִיל גּוֹרָל לְחַלֵּק לְמִי יַגִּיעַ כָּל מָנָה וּמָנָה:
עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ. שֶׁהֵן סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, שֶׁאֵין כָּאן קְפֵדָא. אֲבָל עִם אַחֵר לֹא, דִּבְנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִים זֶה עַל זֶה שֶׁאֵינָן מוֹחֲלִין וְאֵינָן מְוַתְּרִים זֶה לָזֶה עוֹבְרִים מִשּׁוּם מִדָּה וּמִשּׁוּם מִשְׁקָל וּמִשּׁוּם מִנְיָן וּמִשּׁוּם לֹוִין וּפוֹרְעִין דְּגָזְרוּ בְּהוּ רַבָּנָן שֶׁמָּא יִכְתְּבוּ:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן וְכוּ'. מַתְנִיתִין חֲסוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, מֵפִיס אָדָם עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וַאֲפִלּוּ מָנָה גְּדוֹלָה כְּנֶגֶד מָנָה קְטַנָּה, וְדַוְקָא עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵּיתוֹ אֲבָל עִם אַחֵר לֹא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְּדוֹלָה כְּנֶגֶד מָנָה קְטַנָּה, וְאָז הוּא דִּבְיוֹם טוֹב אָסוּר וּבְחֹל שָׁרֵי, אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְּדוֹלָה כְּנֶגֶד מָנָה קְטַנָּה אֲפִלּוּ בְּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם קֻבְיָא, דְּגֶזֶל הוּא וְאַסְמַכְתָּא לֹא קַנְיָא, וְהַאי אַסְמַכְתָּא הִיא, דְּסָמִיךְ עַל הַגּוֹרָל אִם יִפֹּל לוֹ הַגּוֹרָל עַל הַמָּנָה הַגְּדוֹלָה יִזְכֶּה בָּהּ, וּלְפִיכָךְ תָּלָה עַצְמוֹ אַף לְגוֹרַל הַקְּטַנָּה עַל הַסָּפֵק, וְאִלּוּ יָדַע מִתְּחִלָּה שֶׁכֵּן, לֹא הָיָה מִתְרַצֶּה:
חֲלָשִׁים. גּוֹרָלוֹת, כְּמוֹ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם (ישעיה יד):
עַל הַקָּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בְּיוֹם טוֹב, לְחַלֵּק אוֹתָם בֵּין הַכֹּהֲנִים:
אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת. שֶׁל קָדָשִׁים שֶׁל אֶתְמוֹל: