ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יט · משנה ו
צִיצִין. כְּמִין נִימִין שֶׁל בָּשָׂר שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הָעָרְלָה:
עֲטָרָה. הִיא שָׂפָה גְּבוֹהָה הַמַּקֶּפֶת אֶת הַגִּיד סָבִיב, וּמִמֶּנָּה מְשַׁפֵּעַ וְיוֹרֵד לְרֹאשׁוֹ. וּבָשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הָעֲטָרָה דְּקָתָנֵי מַתְנִיתִין, לֹא תֵּימָא רֹב הֶקֵּפָהּ אֶלָּא אֲפִלּוּ רֹב גָּבְהָה בְּמָקוֹם אֶחָד:
וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. אִם כֹּהֵן הוּא, דְּכֹהֵן עָרֵל אָסוּר לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה. נֶאֱמַר בְּפֶסַח (שמות י) תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ, וְנֶאֱמַר בַּתְּרוּמָה (ויקרא כב) תּוֹשָׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ, מַה פֶּסַח אָסוּר לְעָרֵל, אַף תְּרוּמָה אֲסוּרָה לְעָרֵל:
וְאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר. שֶׁהָיָה שָׁמֵן וְנִרְאֶה בָּשָׂר שֶׁלְּמַעְלָה מֵעָרְלָתוֹ לְאַחַר שֶׁנִּטְּלָה הָעָרְלָה כֻּלָּהּ כְּאִלּוּ אוֹתוֹ בָּשָׂר חוֹזֵר וְחוֹפֶה אֶת הַגִּיד:
מְתַקְּנוֹ. וּמְשַׁפֵּעַ בְּאִזְמֵל מֵאוֹתוֹ עֹבִי:
מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּעָרֵל:
וְלֹא פָרַע. לֹא גִּלָּה:
כְּאִלּוּ לֹא מָל. וְיָשׁוּב וְיִפְרַע, וַאֲפִלּוּ סִלֵּק יָדוֹ מִמֶּנָּה. וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בַּמִּילָה בְּשַׁבָּת חוֹתֵךְ בֵּין צִיצִין הַמְעַכְּבִין בֵּין צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין. לְאַחַר שֶׁסִּלֵּק יָדוֹ, עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין חוֹזֵר, עַל צִיצִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֵינוֹ חוֹזֵר: