ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יט · משנה ב
מוֹהֲלִין. חוֹתֵךְ אֶת הָעָרְלָה:
וּפוֹרְעִין. הָעוֹר הַמְכַסֶּה רֹאשׁ הַגִּיד:
וּמוֹצְצִים. אֶת הַדָּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, שֶׁאֵין הַדָּם נִתָּק מֵחִבּוּרוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי מְצִיצָה:
אִסְפְּלָנִית. תַּחְבֹּשֶׁת:
לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו. דְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת מְשַׁנֶּה:
אִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן. רְגִילִים הָיוּ שֶׁהָיוּ טוֹרְפִים בִּקְעָרָה יַיִן וְשֶׁמֶן וּמְעָרְבִין אוֹתָן יַחַד לִרְפוּאָה עַל הַמִּילָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁטּוֹרְפִים בֵּיצִים בַּקְּעָרָה:
חָלוּק. חֲתִיכָה שֶׁל בֶּגֶד נְקוּבָה, וּמַכְנִיסִין הַמִּילָה בְּאוֹתוֹ הַנֶּקֶב כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְזֹר הָעוֹר וִיכַסֶּה אֶת הַגִּיד:
לֹא הִתְקִין. לֹא הִזְמִין:
כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ. דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ לְשַׁנּוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הוֹצָאָה בַּחֹל:
אֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת. לֹא מִיבָּעְיָא מִבַּיִת לְבַיִת בְּאוֹתוֹ חָצֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם: