ברטנורא על משנה שבת· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יט · משנה א
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לֹא הֵבִיא כְלִי. אִזְמֵל לָמוּל אֶת הַתִּינוֹק:
מְבִיאוֹ בְשַׁבָּת מְגֻלֶּה. לְהוֹדִיעַ שֶׁחֲבִיבָה מִצְוָה זוֹ, שֶׁמְּחַלְּלִים עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת:
וּבַסַּכָּנָה. שֶׁגָּזְרוּ גְּזֵרָה עַל הַמִּילָה:
מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים. שֶׁיָּעִידוּ שֶׁאִזְמֵל שֶׁל מִצְוָה הוּא מֵבִיא, וְלֹא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שְׁאָר חֲפָצָיו:
וְלַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אִזְמֵל לְמִילָה:
כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ. כְּגוֹן מַכְשִׁירֵי מִילָה, הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, וּפָלֵיג אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. כְּגוֹן מִילָה עַצְמָהּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת, דִּזְמַנָּהּ בַּשְּׁמִינִי, דּוֹחָה שַׁבָּת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: